משפחה בהשראה כאן גדלים בכיף
כתבות קשורות
במקרים בהם בכוונתו של אדם להוריש את עזבונו באופן שונה מזה שקבוע בחוק הירושה, עליו לשקול עריכת צוואה. עו"ד דגן רותם, המתמחה בין היתר בדיני ירושה וצוואות, מציג דוגמאות לנסיבות שעשויות להצדיק עריכת צוואה.
בסקירה הקודמת עמדתי על ההבדל בין "ירושה על פי דין" לבין "ירושה על פי צוואה"; וציינתי, כי במסגרת צוואה, רשאי כל אדם לקבוע בעצמו, מי יהיו יורשיו, במה הם "יזכו", ואפילו באילו תנאים (בעוד שכאשר מדובר בירושה על פי דין – החוק מספק תשובות לשאלות אלו).
בסקירה הנוכחית, אציג דוגמאות לנסיבות שעשויות להצדיק עריכת צוואה.
מובן מאליו, כי עריכת צוואה אינה מומלצת תמיד, ולא בכל מקרה יש בכך צורך; אך על אדם שמעונין להוריש את עזבונו באופן שונה (במידה קלה או במידה ניכרת) מזה שקבוע בחוק הירושה (שייקרא להלן "החוק"), לערוך צוואה. מכאן נובע, כי יש לערוך "בדיקה רעיונית" – מי יהיו היורשים, מה יירש כל אחד מהם, באילו תנאים וכיוצא באלו – בהעדר צוואה; ובהתאם, להחליט האם לערוך צוואה, ומה תהיינה הוראותיה.
בטרם אציג דוגמאות לנסיבות שעשויות להצדיק עריכת צוואה, אציין כי עריכת צוואה אינה בהכרח "משימה פשוטה"! רבים מאיתנו מעדיפים להדחיק כל מחשבה שקשורה למוות, ובכלל זאת, להימנע מכל עיסוק, מחשבה ותכנון הקשורים לאופן חלוקת עזבונם, ולקביעת יורשיהם וחלקם בעזבון. זאת ועוד, צוואה, מטבעה, "צופה פני עתיד" – אך לא ריאלי לצפות מה תהיה מצבת נכסיו של המוריש ביום מותו – וגם לא ניתן לדעת האם יחולו שינויים בנוגע ליורשים (עקב לידה, פטירה, מחלה וכדומה). לכך יכול להתלוות ספק בדבר יכולתו של המוריש לקבוע חלוקה "צודקת" בין יורשיו – ואפילו חשש כי צוואה "לא צודקת", בעיני מי מהיורשים, תפגע ביחסיהם.
ואמנם, למרות שכמעט תמיד ישנה הצדקה כלשהי לעריכת צוואה (ולו משום שהחוק אינו מתחשב בנסיבות האישיות של כל אדם וברצונותיו האינדיבידואליים), ביכולתי להעיד, על רקע עיסוקי בתחום, כי לא מעט אנשים נמנעים – בין מתוך בחירה מושכלת ובין מחוסר מודעות, בין בשל "אי-נוחות", חוסר זמן או מכל סיבה אחרת – מעריכת צוואה, ו"מסתפקים" בהוראות החוק.
"בדיקה רעיונית" – מי יהיו היורשים בהעדר צוואה, ומה הם ירשו?
כאמור, יש לערוך "בדיקה רעיונית" – מי יהיו היורשים, מה יירש כל אחד מהם, באילו תנאים וכיוצא באלו – בהעדר צוואה; ובהתאם, להחליט האם לערוך צוואה, ומה תהיינה הוראותיה.
לשם הדוגמא, נדמיין משפחה ובה זוג הורים, עם ילדים (נניח כי מדובר בשני ילדים, בגירים – כלומר בני למעלה מ-18 שנים). אם אף אחד מן ההורים לא ערך צוואה, במותו של ההורה הראשון – יירש בן זוגו מחצית מעזבון הנפטר, והילדים יירשו את המחצית השניה, בחלקים שווים (כלומר, כל אחד מהם יירש רבע מן העזבון). לאחר מות ההורה השני, ירשו הילדים את כל עזבונו (שעשוי לכלול גם את מה שיישאר מעזבון ההורה הראשון) – מחצית כל אחד. למותר לציין, כי אי אפשר לצפות בוודאות מראש, מי מבין ההורים ילך לעולמו ראשון ומי יאריך לחיות.
אפילו דוגמא פשוטה זאת יכולה להוביל למסקנה, כי מבחינת ההורים (או אחד מהם), עריכת צוואה עדיפה על פני אימוץ הוראות החוק! למשל – בני זוג רבים מעונינים להוריש את כל עזבונם לבן הזוג שיאריך לחיות אחריהם, ולא רק את מחציתו, על מנת שבן הזוג שנותר בחיים יוכל להנות ממנו כראות עיניו. לשם כך אין דרך אחרת (מבחינת המצווה), מלבד עריכת צוואה. אחרים מעונינים דווקא להוריש את כל עזבונם לילדים בלבד (לעתים כדי להבטיח כי אם בן הזוג שיישאר בחיים יינשא לאחר, לא תהיה פגיעה בילדים. למותר לציין כי ישנן דרכים נוספות להתמודד עם חשש ממין זה). מכל מקום, גם במקרה זה תידרש עריכת צוואה. במקרים מסוימים יעדיפו ההורים כי במקום אחד הילדים יבואו ילדיו (הנכדים) – למשל, אם אותו ילד שקוע בחובות, וההורים מבקשים למנוע מן הנושים של אותו ילד, להניח ידם על חלקו בעזבון.
אפילו בדוגמא כה שכיחה ו"שגרתית" כמו זאת שהוצגה, ניתן היה להוסיף עוד שלל סיבות להעדפת עריכת צוואה (אפילו "פשוטה", אם יש בכלל צוואה כזאת…) על פני אימוץ הוראות החוק.
דוגמאות נוספות לנסיבות שעשויות להצדיק עריכת צוואה
אציג דוגמאות ספורות בלבד לנסיבות בהן ראוי לשקול עריכת צוואה. דוגמאות נוספות ניתן למצוא בסקירה זאת.
1. הורשה לא-שוויונית בין ילדי המוריש: "ברירת המחדל" עפ"י החוק, הינה כי ילדי המוריש יורשים בחלקים שווים. המוריש עשוי לחלק את עזבונו אחרת, למשל, עקב צורך מיוחד (כגון מוגבלות) של אחד הילדים; עקב הענקות בעלות ערך כלכלי נכבד שהעניק בחייו לחלק מהילדים; עקב כך שאחד הילדים שקוע בחובות (כפי שכבר צוין); עקב כך שרק חלק מן הילדים מעונינים להמשיך לנהל עסק של המוריש; ועוד.
2. בסקירה עתידית אתייחס ל"ניהול עזבון". לעת עתה יצוין, כי לעתים מתמנה מנהל עזבון, שתפקידו בעיקר לכנוס את נכסי העזבון, לסלק חובות ולחלק את העזבון. מינוי מנהל עזבון, וקביעת זהותו (ושכרו) מסורים אמנם לשיקול דעת בית משפט – אך אם ישנה התיחסות לכך בצוואה, ובהעדר טעמים מיוחדים שלא לנהוג כך, יינתן משקל רב ומכריע לרצון המצווה.
3. בצוואה אפשר להתייחס, בין היתר, ליורשים קטינים (למשל, קביעת נאמן שישמור על חלקם בעזבון עד הגיעם לבגרות), לעניני אפוטרופסות, להקמת הקדש, ועוד.
4. החוק מתיר ליורש "להסתלק" (לוותר) מחלקו בעזבון (כולו או חלקו) או מ"מנה" שהוא זכאי לה עפ"י צוואה; "מנה" מוגדרת כנכס או טובת הנאה (מסוימים) בעזבון. רק כאשר נערכת איפוא צוואה, ומצוין בה נכס מסוים, רשאי יורש להסתלק מאותו נכס (או מחלקו).
5. הוראות שכיחות מאד בצוואות שאני עורך הינן הוראות "יורש במקום יורש" ו"יורש אחר יורש". על קצה המזלג – הוראת "יורש במקום יורש" מאפשרת קביעת יורש "חלופי", בעיקר אם היורש ה"מקורי" שנקבע יילך לעולמו לפני המוריש; הוראת "יורש אחר יורש" מאפשרת למוריש לקבוע מי יהיה היורש הראשון, ומי יירש את מה שישאיר היורש הראשון ממה שירש (עם או בלי "הגבלות" על יכולתו של היורש הראשון לעשות שימוש במה שירש). למעונינים להרחיב בנושא – ראו סקירה זאת.
6. לנושא "צוואות הדדיות" אתייחס בסקירה הבאה. לעת עתה יצוין, כי אלו הן צוואות שנערכות ע"י בני זוג, תוך "הסתמכות" של האחד על צוואת האחר, וניתן להטיל בהן מגבלות מסוימות על היכולת של מי מבני הזוג לבטל את צוואתו.
7. עריכת צוואות על רקע נסיבות דוגמת פרידה, כניסה למערכת יחסים חדשה (ובמיוחד כאשר ישנם ילדים לא-משותפים), וכדומה – בין אם מדובר בארועים שכבר התרחשו, ובין אם מדובר בהתיחסות לאפשרות קיומן של נסיבות פוטנציאליות – אף היא מקובלת מאד.
האם יש גיל "מתאים" לעריכת צוואה?
לאחר שהצגתי דוגמאות לנסיבות בהן ראוי לשקול עריכת צוואה, עולה השאלה – האם יש גיל "מתאים" לעריכת צוואה?
ובכן, למרות שכל אדם מגיל 18 ואילך, רשאי לערוך צוואה, ברור כי לא נצפה מאדם צעיר, שטרם הקים משפחה או טרם צבר רכוש, לערוך צוואה. אך אדם שמקים משפחה – ובמיוחד לאחר שנולדים לו ילדים – מוטב שישקול היטב אפשרות של עריכת צוואה. אשר לצבירת רכוש – בעולם המודרני אנשים רבים צוברים רכוש רב כבר בגיל צעיר, או לכל הפחות הם מחזיקים החל מגיל צעיר "אופציות" לצבירת נכסים וממון, ונסיוני מלמד כי הגיל הממוצע של האנשים שעורכים צוואות, יורד בהדרגה, גם מסיבה זאת.
ראוי לציין, כי אמנם אחד ה"מבחנים" לזיהוי צוואה "טובה" הינו העדר צורך לשנותה שוב ושוב; אך אין מניעה לעדכן צוואה עקב שינוי נסיבות המצדיק זאת – והדברים יפים במיוחד במקרים של עריכת צוואה בגיל צעיר.
ספק איפוא אם ניתן להצביע על גיל "מתאים" לעריכת צוואה. אך כפי שציינתי, רבים נמנעים עפ"י נסיוני מעריכת צוואה, מסיבות שונות, ועל רקע זה חשוב מבחינתי להדגיש כך: ככל שנדחה מועד ההחלטה בדבר עריכת צוואה, היא עלולה להתקבל "מאוחר מדי" – כאשר המוריש כבר לא יהיה כשיר לערוך צוואה; ואם בכל זאת תערך צוואה – יגדל הסיכון כי מי שיחוש "מקופח" מהוראותיה, יגיש "התנגדות" לקיומה בטענה כי המצווה לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה.
הבהרה: אין בסקירה לעיל משום חוות-דעת או יעוץ משפטי כלשהם.
