יום שישי, 29 במרץ 2024
ירושה על פי דין
סקירה מקצועית על ירושה על פי דין וירושה על פי צוואה

דרכי הורשה – מה בין ירושה על פי דין לירושה על פי צוואה?

חוק הירושה נפתח במלים "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו" –  לדברי עו"ד דגן רותם, המתמחה בין היתר בדיני ירושה וצוואות, מקובל לחשוב כי קרוביו של המנוח יהיו היורשים, אך לא תמיד זה כך. מיהם היורשים בפועל? מי קובע את זהותם? וכיצד נקבע חלקם בירושה? ומה ההבדל בין ירושה על פי דין לבין ירושה על פי צוואה?

סקירה זאת הינה הראשונה בסדרת סקירות, שתעסוקנה באספקטים שונים של דיני הירושה בישראל.

חוק הירושה (שייקרא מכאן ואילך "החוק") נפתח במלים "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". עד כמה שהדבר מפתיע – למרות שהביטוי "עזבון" (על הטיותיו השונות) מוזכר עשרות פעמים בחוק (ובחוקים נוספים), אין לו "הגדרה"… אך ניתן לאמר, כי עזבונו של אדם משמעו "מאסת" הנכסים, הרכוש, הכספים והזכויות (וגם החובות…) שהוא מותיר אחריו במותו.

ובכן, מיהם "יורשיו" של הנפטר? על כך נאמר בחוק: "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה; הירושה היא על פי דין זולת במידה שהיא על פי צוואה". ובמלים אחרות: (א) היורשים יכולים להיות "יורשים על פי דין", או "זוכים על פי צוואה" (ביטויים שמשמעותם תתברר בהמשך). (ב) אמנם "ברירת המחדל" (בהעדר צוואה) הינה "ירושה על פי דין" – אולם כאשר קיימת צוואה, מוקנית לה "עדיפות", והירושה תהיה על פיה.

ירושה על פי דין

אתייחס תחילה לירושה על פי דין. אקדים ואעיר, כי החוק נוקט על פי רוב בלשון זכר (ובהתאם, גם אני אנהג כך), אך הכוונה כמובן גם לזכר וגם לנקבה.

לפי החוק, "יורשים על פי דין הם: (1) מי שהיה במות המוריש בן זוגו. (2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש)".

הכוונה איננה כי "כל" הגורמים הללו יהיו בהכרח יורשים בפועל – אלא כי בן הזוג, וקרובי המוריש, הם הגורמים שעשויים להימנות על יורשי הנפטר על פי דין. כל מקרה ייבחן לגופו.

ישנם כללים לפיהם נקבעים בפועל זהות היורשים על פי דין – וחלקם בעזבון. אציג רק את הכללים העיקריים בקשר לכך.

אשר לבן הזוג – לצורך קביעת חלקו בעזבון, יש לבחון תחילה האם המוריש הותיר ילדים (או נכדים) או הורים? ואם לא, האם המוריש השאיר אחריו אחים (או אחיינים) או סבים וסבתות? או שמא לא הותיר כלל קרובים? בהתאם לתשובות, ניתן לקבוע אם בן הזוג יהיה זכאי למחצית מן העזבון, לשני שליש ממנו, ואולי אף לכולו. כמו כן, ישנם נכסים מסוימים (כגון דירת מגורים ומכונית משפחתית) לגביהם עשויות לחול הוראות חוק ספציפיות (שלא כאן המקום לפרטן).

חשוב לציין לגבי בן הזוג, כי מדובר על "מי שהיה במות המוריש בן זוגו" – כלומר, גם אם בעבר היו למוריש יותר מבן זוג אחד, בן הזוג "במותו" הוא שיירש. ואם לא היה למוריש בן זוג "במותו" (אפילו היו לו בעבר בני זוג) לא יהיה בין יורשיו "בן זוג" כלשהו. והערה נוספת בנוגע ל"בן זוג": הביטוי עצמו מתייחס אמנם לבני זוג נשואים – אך בפועל משווה החוק בין בני זוג נשואים לבין בני זוג "ידועים בציבור" (ראו ביתר הרחבה בסקירה זאת).

לגבי יתר היורשים על פי דין ("קרובי המוריש") – הירושה נקבעת לפי "דרגות קירבה" למוריש: בדרגה הגבוהה יותר נמצאים ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדים); רק אם אין כאלה – ירשו את המוריש הוריו או אחיו; ואם אין גם כאלה – ירשו הורי ההורים (סבים וסבתות) וצאצאיהם. בכל "דרגה" החלוקה היא שוויונית (למשל – בין ילדי המוריש לבין עצמם).

חשוב לציין כי בן הזוג של המוריש איננו בהכרח ההורה של ילדי המוריש (או של חלק מהם); וגם הילדים יכולים להיות אחים-למחצה בלבד (כלומר, רק המוריש הינו הורה משותף שלהם).

ישנם כמובן כללים נוספים לפיהם נקבעים זהות היורשים על פי דין, וחלקם בעזבון – אולם אסתפק בעקרונות שצוינו.

ירושה על פי צוואה

אתייחס עתה ל"ירושה על פי צוואה" – גם בהקשר זה, ההתייחסות תהיה כללית (ובסקירות הבאות ארחיב בענינים מסוימים).

במסגרת צוואה, רשאי כל אדם לקבוע בעצמו, מי יהיו יורשיו, במה הם "יזכו", ואפילו באילו תנאים (בעוד שכאשר מדובר בירושה על פי דין – החוק מספק תשובות לשאלות אלו). הזוכים בירושה על פי צוואה אינם חייבים להיות בני משפחה (אגב, אין בדין הישראל חובת "שיריון" של חלק כלשהו מן העזבון, לטובת בני משפחה מסוימים) – והם אף אינם חייבים להיות "בשר ודם" (כלשון החוק, גם "תאגיד כשר לרשת").

הדין בישראל מכיר בכמה דרכים לעשיית צוואה – ובהן בלבד! וכלשון החוק: "צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל פה".

ארבע דרכים לעשיית צוואה

אפתח בצוואה "בעדים" – משום שהיא השכיחה ביותר. לגבי צוואה זו נקבע בחוק (בין היתר) כי עליה להיות בכתב, ולהחתם "ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו…" החוק מתייחס גם ל"הצהרת העדים" (על גבי הצוואה), ועוד. בין אם מדובר בצוואה "בעדים" ובין אם מדובר בצוואה מסוג אחר, חשוב לקיים בקפדנות את הוראות החוק הרלוונטיות – אמנם לא כל "פגם" יביא לפסילת הצוואה (כפי שיקרה אם מדובר בפגמים חמורים) אך גם פגמים "קלים" (שניתנים לתיקון בדיעבד) עלולים להכביד על היורשים שלא לצורך.

צוואה "בכתב יד" אינה נחתמת בנוכחות "עדים" – אך היא חייבת להיכתב כולה ביד המצווה, לכלול תאריך שנכתב בידו, ולהחתם בידו.

"צוואה בפני רשות" נעשית "באמירת דברי הצוואה בעל פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי" – כלומר, בפני גורמים שיפוטיים או דתיים. בשנת 1976 נקבע בחוק כי "דין נוטריון כדין שופט" (על השאלה "מהו נוטריון" אשיב בסקירה עתידית), ואכן, "צוואה נוטריונית" שכיחה למדי.

"צוואה בעל פה" הינה הצוואה הנדירה ביותר, והיא חריגה כמובן בכך, שאינה נעשית מתוך "בחירה". החוק מאפשר ל"שכיב מרע" (אדם גוסס) ולמי שניצב "מול פני המוות", לצוות בעל פה בפני עדים שדוברים את שפתו. מטעמים ברורים, מתייחסים בתי המשפט בחשדנות רבה לצוואות אלו.

להשלמת התמונה, בשנת 2011 – ופעם נוספת בשנת 2021 – הוצע להוסיף דרך נוספת לעריכת צוואה: "צוואה בהקלטה חזותית". אין טעם להרחיב בנוגע לכך – משום שמדובר כאמור בהצעה בלבד.

חשיבות ההקפדה על אופן עריכת הצוואה

בין אם מדובר בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה – ובמקרה השני, יהיה אשר יהיה סוג הצוואה – לאחר הפטירה על היורשים לקבל (מהרשם לעניני ירושה או בבית משפט) "צו ירושה" או "צו קיום צוואה" – ולכך אתייחס באחת הסקירות הבאות. בשלב זה אציין, כי עצם העובדה שנערכה צוואה, אינה מחייבת שיינתן צו ל"קיומה" (כלומר – לא בהכרח יינתן לה תוקף) – כולה או חלקה! ראשית, יתכן כי הצוואה נערכה באופן שאינו ממלא אחר הדרישות המינימליות הקבועות בחוק לגבי כל סוג צוואה (בלשון החוק – "מרכיבי יסוד"). אפשרות נוספת היא כי הוראות הצוואה – או חלק מהן – אינן ברורות דיין, או שאינן ניתנות ליישום, או שאינן חוקיות, וכדומה.

כמו כן, בנסיבות מסוימות יתכן שתתקבל "התנגדות" למתן צו. ישנן עילות התנגדות שכיחות – ולא אחת אף מוגשות התנגדויות המושתתות על יותר מעילה נטענת אחת. לפי החוק, צוואה שנעשתה "בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה"; נטען לא אחת כי המצווה לא היה "כשיר" לערוך את הצוואה. גם הטענה  כי הופעלה על המצווה "השפעה בלתי הוגנת" (כלומר, כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המוריש), והטענה בדבר "מעורבות פסולה" מצד זוכה על פי הצוואה, הינן טענות התנגדות שכיחות.

ירושה על פי דין ועל פי צוואה – יחדיו

למרות שציינתי בראשית הדברים, כי "היורשים הם יורשים על פי דין או זוכים על פי צוואה" – ישנם מקרים בהם יחולק חלק מן העזבון ליורשים על פי צוואה, וחלקו הנותר ליורשים על פי דין (מובן כי אדם מסוים יכול להימנות הן על היורשים על פי דין, והן על היורשים על פי הצוואה). יכולות להיות לכך כמה סיבות: לעתים, כוונתו המפורשת של המצווה היתה לערוך צוואה שתחול רק על חלק מעזבונו, או רק על נכסים מסוימים. אך לעתים, מדובר בתוצאה בלתי מכוונת, שנובעת מניסוח לא מוצלח של הוראות הצוואה. אפשרות אחרת היא כי בעקבות ביטול של חלק מהוראות הצוואה, ההוראות הנותרות יחולו רק על חלק מהעזבון.

באילו נסיבות מומלץ לערוך צוואה?

מובן מאליו, כי לא תמיד מומלץ לערוך צוואה, וכי לא תמיד יש בכך צורך. ירושה על פי צוואה נועדה לאותם מקרים, בהם בדעת המצווה להוריש את עזבונו באופן שונה (במידה קלה או במידה ניכרת) מזה שקבוע בחוק. בסקירה הבאה אציג דוגמאות לנסיבות המצדיקות עריכת צוואה.

הבהרה: אין בסקירה לעיל משום חוות-דעת או יעוץ משפטי כלשהם.

אודות עו"ד דגן רותם

דגן רותם, עורך-דין (משנת 1998) ונוטריון, מתמחה בדיני ירושה וצוואות, יפוי כח מתמשך ואפוטרופסות, טאבו (ובתחומי משפט אזרחי-מסחרי רבים נוספים - כולל יעוץ ויצוג). בעל תואר שני (מוסמך) בביולוגיה מולקולרית, ותואר ראשון במשפטים (כולם מאוניברסיטת תל אביב).

בדקו גם

תנועה והשתנות בחיי המשפחה

תנועה והשתנות: העיקרון שמשפיע על התפתחות חיי המשפחה שלנו ואורחות חייה, לעיתים, מבלי שניתן עליו את הדעת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פתיחת צ'אט
1
תקשרו איתנו בוואצאפ
צ'אט עם 'משפחה בהשראה'
היי. איך נוכל לעזור לך?