יום שישי, 27 בינואר 2023

על הורים, ילדים, ואפוטרופסות טבעית

עד כה פרסמתי סדרת סקירות, שעסקו בדיני ירושה. אפרסם עתה סדרת סקירות, בנושא מרכזי נוסף בתחום דיני המשפחה – "כשרות משפטית ואפוטרופסות". סקירה זאת תעסוק ב"אפוטרופסות טבעית" של הורים על ילדיהם הקטינים; בסקירה הבאה אציג, באופן כללי, את ההסדרים המשפטיים המשמעותיים שמקורם ב"תיקון 18" לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – ובהמשך אתמקד ב"יפוי כח מתמשך" וביפויי כח רפואיים.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות

כפי שמעיד עליו שמו, עוסק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (להלן "החוק") בהיבטים שונים של… כשרות משפטית ואפוטרופסות. אין בחוק הגדרה "פוזיטיבית" של ביטויים אלו – אך ניתן לעמוד על משמעותם מהוראות החוק השונות. יצוין כי בשנת 2016 נוספו בחוק (במסגרת "תיקון 18" לחוק, שבו תעסוק, כאמור, הסקירה הבאה) הסדרים משפטיים חדשים וחשובים.

לגבי כשרות משפטית: כאמור בחוק, "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו", בכלל; ו"כל אדם כשר לפעולות משפטיות", בפרט – "זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". יצוין כי שלילת הכשרות המשפטית (באופן מלא או חלקי) מאדם, אינה הופכת אותו "אוטומטית" ל"פסול דין".

לגבי אפוטרופסות: בתמצית, עפ"י החוק, בימ"ש רשאי למנות אפוטרופוס, בין היתר, לפסול דין, לאדם "שאינו יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם, ואין מי שמוסמך ומוכן לדאוג להם במקומו", ועוד; וזאת בכפוף לתנאים מוקדמים, ובין היתר, כי "בלא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם". מכאן ניתן ללמוד, כי תפקידו של אפוטרופוס לדאוג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם), באופן זמני או דרך קבע – דבר שיכול לנבוע מסיבות רבות ומגוונות (כגון דמנציה, מוגבלות שכלית וכו').

כשרות משפטית של קטינים

לפי החוק, "אדם שלא מלאו לו 18 שנה הוא קטין; אדם שמלאו לו 18 שנה הוא בגיר".

בעוד שלגבי בגיר, נדרש במקרים המתאימים מינוי אפוטרופוס, ואף זאת רק אם מוכחים התנאים המוקדמים הקבועים בחוק – לגבי קטין, ישנה "חזקה" כי הוא זקוק ל"הגנה", רק משום גילו וחוסר נסיונו.

ככלל, "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו; ההסכמה יכולה להינתן מראש או למפרע לפעולה מסוימת או לסוג מסויים של פעולות"; בהתאם לחוק מוטלות מגבלות שונות על ביצוע פעולות משפטיות בידי קטין (למעשה, מדובר במגבלות על תוקפן של פעולות אלו, ביחס לצדדים שלישיים), ובמקרים מסוימים, מאפשר החוק לבטל פעולות שנעשו על ידי קטין, תוך הבחנה עקרונית בין פעולות "שדרכם של קטינים בגילו לעשות כמוה", לבין פעולות אחרות (כגון "רכישת נכס באשראי או במקח-אגב-שכירות, שכירות נכס או קבלת שירות באשראי"). יתר על כן, כתנאי לתוקפן של פעולות מסוימות חובה לקבל מראש אישור של בימ"ש (וכפי שיפורט בהמשך).

הורים הינם אפוטרופסים "טבעיים" של ילדיהם – הקטינים

כאמור, "פעולה משפטית של קטין טעונה הסכמת נציגו". מיהו ה"נציג"?

עפ"י החוק, "ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים" – וככל שלא נקבע אחרת, ההורים יהיו "נציגיו" של ילדם הקטין. באחד מפסקי דינו של ביהמ"ש העליון נכתב: "האפוטרופוס הטבעי, כשמו כן הוא. עם הולדתו של ילד ועד הגיעו לבגרות נעשים הוריו – מכוח הלידה – אפוטרופסיו בלי שבית המשפט מינה אותם. אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה ואת הזכות לדאוג לצרכיו של הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם, וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו וכן הסמכות לייצגו".

האפוטרופסות הטבעית חלה על כל עניני הקטין

כאשר מדובר באפוטרופוס עפ"י מינוי, על ביהמ"ש לקבוע באילו ענינים תחול האפוטרופסות (ענינים רכושיים, אישיים ורפואיים – כולם או חלקם, ואפילו רק "ענינים מסוימים" כפי שיקבע ביהמ"ש).

בפסק דין שניתן לאחרונה בבימ"ש לעניני משפחה, נכתב לגבי אפוטרופסות טבעית: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הופך, אם לא בוטלו הדברים ע"י בית המשפט, את הוריו של הקטין לאפוטרופסיו גם לעניין רכוש". ביהמ"ש הוסיף ועמד על אחד ההבדלים המשמעותיים בין שני סוגי האפוטרופסות: "אפוטרופסותו של הורה בקטין אינה כדין אפוטרופוס שאינו הורה, במובן זה שהורה אינו חב דיווח ואינו נתון לפיקוחה של מחלקת הפיקוח באפוטרופוס הכללי. במובן זה האפוטרופוס הכללי לא נושא באחריות בשל אי בדיקה, הורה יכול תיאורטית להיתבע ע"י קטין, אלא שחובותיו של ההורה מתמצות בהוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – לאמור, החובה לנהוג כדרך שהורה מסור היה נוהג".

אחריות וחיובים של הורים כלפי ילדיהם – ולהיפך

על קטין חלה עפ"י החוק חובה כללית כלפי הוריו: "הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם".

לעומת זאת, על ההורים מוטלים חיובים רבים, ומפורטים יותר. בין היתר, "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו"; "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין"; וכדומה.

עם זאת, אחריות ההורים אינה "בלתי מוגבלת" – "ההורים לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין; הם לא ישאו באחריות לנזק שגרמו לרכושו של הקטין תוך מילוי תפקידי אפוטרופסותם, אם פעלו בתום לב ונתכוונו לטובת הקטין".

הורים ביחד – והורים לחוד

סעיף 18(א) לחוק משקף את המצב ה"שכיח", בוודאי כאשר מדובר בהורים המגדלים יחדיו את ילדם הקטין: "בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לענין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בענין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".

סעיף 19 לחוק מתייחס לאי-הסכמה בין ההורים, בעניני רכוש או בענינים אחרים: "לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית המשפט, ובית המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון".

סעיף 19 לחוק אינו מבחין בין הורים המגדלים יחדיו את ילדם הקטין לבין מצבים אחרים, אך הוא רלוונטי במיוחד, מטבע הדברים, כשמדובר בהורים פרודים או גרושים. בהקשר זה ראוי לצטט שני סעיפי חוק נוספים: לפי סעיף 24, "היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט". לפי סעיף 25, "לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

מחלוקת בין הורים – לבין עצמם

ענין שמגיע שוב ושוב לפתחם של בתי המשפט, הינו סירוב או התנגדות של הורים לחיסון ילדם הקטין. לעתים מדובר בהתנגדות של שני ההורים, אך לא אחת מדובר בהתנגדות של אחד מן ההורים, בלבד, דבר המוביל להליך משפטי בין שני ההורים – ואין כמעט חיסון (נגד פוליו, חצבת וכיוצ"ב) שלא ניתן למצוא לגביו לפחות פסק דין רלוונטי אחד…

השיקול המכריע מבחינת ביהמ"ש יהיה "טובת הקטין" – ועפי"ר יפסוק ביהמ"ש כי יש לחסן את הקטין, למרות התנגדות אחד מהוריו, על בסיס מידע רפואי. וברוח ימים אלה, כבר ניתן למצוא פסקי דין שדנו במחלוקת בין הורים לגבי חיסון כנגד נגיף הקורונה…

פעולות הטעונות אישור מראש של בימ"ש

החוק מתייחס לפעולות הטעונות אישור מראש של בימ"ש: "אלה הפעולות שבהן אין ההורים מוסמכים לייצג את הקטין בלי שבית המשפט אישרן מראש: (1) העברה, שעבוד, חלוקה או חיסול של יחידה משקית בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, או של דירה; (2) פעולה שתוקפה תלוי ברישום בפנקס המתנהל על פי חוק; (3) נתינת מתנות, זולת מתנות ותרומות הניתנות לפי הנהוג בנסיבות הענין; (4) נתינת ערבות; (5) פעולה משפטית בין הקטין לבין הוריו או קרובי הוריו, זולת קבלת מתנות הניתנות לקטין".

דוגמא מובהקת ואופיינית לפעולות הטעונות אישור מראש של בימ"ש, בכלל, ולפעולות שתוקפן תלוי ברישום, בפרט – הינה עיסקה במקרקעין.

בפסיקה נקבע באופן חד משמעי, כי אישור ביהמ"ש מהווה תנאי הכרחי למתן תוקף לפעולה שנעשתה. עם זאת, וכפי שנקבע לאחרונה בפסק דין שניתן בבימ"ש לעניני משפחה: "כל עוד לא מבקש הורה להפוך רכוש של קטין או המגיע לקטין לשלו והוא מתכוון לייחד את הרכוש לקטין – אין בית המשפט צריך לגלות מעורבות קפדנית ומדקדקת, בוודאי לא לחשוד בהורה מראש כי ינהג הוא שלא כדין".

שלילת אפוטרופסות טבעית

למרות שאפוטרופסות של הורים על ילדיהם הקטינים היא "טבעית", על כל המשתמע מכך, ישנן נסיבות לא שגרתיות, בהן מוגבלת, ואף נשללת, האפוטרופסות של אחד ההורים, ואף של שניהם, על ילדם הקטין.

לעתים אף ממונה לקטין אפוטרופוס שאינו הורהו – בנוסף על ההורה (או ההורים) או במקומם, לענינים מסוימים או לתקופה מוגבלת (ואף ללא הגבלה).

"הבעת רצון" של הורה

בסקירה הבאה אתייחס, בין היתר, ל"מסמך הבעת רצון" ול"הבעת רצון בצוואה". לעת עתה אציין, כי החוק מאפשר להורה לילד קטין, לציין במסמך ספציפי "את שמו של מי שהוא מבקש כי ימונה לילדו… כאפוטרופוס, אם בשל מוגבלות הוא [ההורה – ד.ר.] יחדל להיות מסוגל לדאוג לילדו… ולקבל החלטות לגביו"; ולציין במסגרת צוואה "את שמו של יחיד שהוא מבקש כי ימונה לילדו… כאפוטרופוס לאחר מותו".

כלומר, הורה יכול לציין את מי הוא מבקש למנות במקומו כאפוטרופוס לילדו הקטין, אם אותו הורה ימות או יהפוך ל"בלתי כשיר". בשני המקרים ניתן אף לתת הנחיות לאפוטרופוס ה"מחליף".

קטין שהופך לבגיר

כאשר קטין הופך לבגיר, מסתיימת כמובן אפוטרופסותם הטבעית של הוריו. אולם ישנם מקרים, למשל כשמדובר באדם בעל מוגבלות שכלית, בהם ישנה הצדקה למנות אפוטרופוס לקטין כאשר הוא הופך לבגיר – ואין כמובן מניעה כי הוריו יהיו אלו שימונו כאפוטרופסיו, הפעם לא כאפוטרופסים "טבעיים", אלא כ"אפוטרופסים עפ"י מינוי".

לעתים הורים אינם פועלים במצב שכזה להתמנות באופן "פורמלי" כאפוטרופסים – ויתכן שיראו בהם "אפוטרופסים למעשה" (כלשון החוק: "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי אדם שמונה לו אפוטרופוס או שבית המשפט היה רשאי למנות לו אפוטרופוס יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או פוטר או שפקעה אפוטרופסותו").

המעונינים להרחיב בנושא האפוטרופסות הטבעית – מוזמנים לעיין גם בסקירה זאת.

הבהרה: אין בסקירה לעיל משום חוות-דעת או יעוץ משפטי כלשהם.

אודות עו"ד דגן רותם

דגן רותם, עורך-דין (משנת 1998) ונוטריון, מתמחה בדיני ירושה וצוואות, יפוי כח מתמשך ואפוטרופסות, טאבו (ובתחומי משפט אזרחי-מסחרי רבים נוספים - כולל יעוץ ויצוג). בעל תואר שני (מוסמך) בביולוגיה מולקולרית, ותואר ראשון במשפטים (כולם מאוניברסיטת תל אביב).

בדקו גם

תמונת נושא למאמר של דר' סיגל אופנהיים-שחר - התנגדות כמשא ומתן חינוכי

התנגדות כמשא ומתן חינוכי

דר' סיגל אופנהיים-שחר מסבירה למה לאפשר לילד להתנגד לנו היא "חינוכית" ואיך היא תורמת להתפתחות התקינה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פתיחת צ'אט
1
תקשרו איתנו בוואצאפ
צ'אט עם 'משפחה בהשראה'
היי. איך נוכל לעזור לך?