יום שישי, 27 בינואר 2023

סיפורי שליחות: על חשיפת סיפור אישי עם רגישות משפחתית

לספר או לא לספר – האם זו באמת השאלה?

אלונה שנער, מאפשרת לנשים לטוות את החיבור העדין שבין ה'אישי' ל'עסקי', כדי לקדם ולממש את השליחות שלהן. בתהליך של מיתוג מבוסס סיפור אישי היא מלווה  נשים בחשיפת סיפורי שליחות – סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית, בפלטפורמות שונות. היא ראתה ושמעה כבר הכל, פגשה את כל הקשת שבין הכמיהה הגדולה לחשוף את הסיפור, לאוורר אותו ולתת לו חיים משלו, מתוך תחושת שליחות או כדרך לקדם אותה, לבין הפחד האיום מהתגובה, קודם כל של המשפחה הקרובה, שעלולה להיפגע מהחשיפה, שהרי זו בדיוק הסיבה שהסיפור נישאר סודי. זאת לצד הסביבה החברתית, שעשויה לבקר ולשפוט, הן את תוכן הסיפור ואת הדמויות הפועלות בו והן את ההחלטה להוציא אותו למרחב הציבורי ולרשות הרבים.

הסיפור האישי שלך, את יודעת עמוק בפנים כמה חשוב לספר אותו וכמה הוא יכול לעזור לאחרים וחווה כמיהה גדולה לחשוף אותו מתוך שליחות או כדי לקדם אותה. מצד שני, הפחד האיום והמשתק מתגובת המשפחה הקרובה, שיכולה או עלולה, לחוש נבגדת בחשיפת הסיפור שהושתק, ולא בכדי, כל השנים. לצד זה, הפחד מהביקורת, התגובה של הסביבה החברתית, שעשויה לשפוט הן את תוכן הסיפור, והן את ההחלטה להוציא אותו למרחב הציבורי ולרשות הרבים.

אני יודעת איך זה מרגיש להיות במקום הזה. גם לי יש סיפור אישי עם רגישות משפחתית וחברתית גבוהה. שנים התמודדתי עם השאלה – לספר או לא לספר, את סיפור השליחות שלי? עד שהגעתי למצב שבו השתיקה שיתקה את העשייה שלי ומנעה ממני להתפרנס ולממש את הפוטנציאל שלי. להפתעתי הרבה כשאזרתי אומץ וחשפתי את הסיפור מתוך כוונה להביא בעזרתו טוב לעולם התחילו לקרות לי, לקשר המשפחתי וליכולת שלי לממש את השליחות שלי, רק דברים טובים.

במאמר זה, אני מבקשת לחלוק איתך ידע יקר ערך שאספתי עם השנים, גם מהצד המספר, וגם כמי שעוזרת לנשים להביא לעולם את סיפור השליחות שלהן, שלעיתים מתאפיין ברגישות משפחתית גבוהה.

מה הסיפור ולמה זה כל כך מאיים?

חשיפת סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית – במשפט הזה כל מילה היא בעלת משמעות ונושאת איתה מטענים אישיים ורגשיים לצד מטענים חברתיים:

חשיפה – כשמה כן היא. מה שהיה סגור בחדרי חדרים, הופך עכשיו לפומבי, הכל בחוץ. מה שהיה סוד, גלוי עכשיו לכל העולם.

סיפור אישי – זה הסיפור שלנו. מצד אחד – זה מה שעברנו, חווינו, טלטל את עולמנו ועיצב אותנו. הפך אותנו למי שאנחנו. מהצד השני – זהו ה-”Y-STORY” שלנו. ה -D.N.A. הרגשי-רוחני שלנו שנושא איתו את כל הנסיבות והגורמים המשפיעים על האופן בו אנחנו מנהלים את חיינו ואת סיפור השליחות שלנו. התמצית שלו היא זו שטוענת אותנו בתחושת שליחות ודוחפת אותנו לממש ולהגשים אותה, עד כדי תחושה שהיא זו שבחרה בנו. אני מאמינה שהסיפור שהתהווה במהלך חיינו מבקש לרפא משהו בעולם, ויש סיבה שבגללה עברנו  עברנו את מה שעברנו.

רגישות משפחתית – הסיפור אמנם אישי, אבל הוא לא מתקיים בחלל ריק. המשפחה היא לא רק רקע לסיפור, והרגישות של בני המשפחה אינה דבר שיש לקחת בקלות ראש. ההחלטה על חשיפת הסיפור שלנו מחייבת אותנו לקחת בחשבון ולבחון את השיקולים גם ביחס לשאלה – מה יקרה להם, לנו ולקשר שלנו עם המשפחה בעקבות פרסום הסיפור?

מה זה אומר, חשיפת סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית?

הכוונה בחשיפת סיפור היא לא רק לספר בסוד לחברה טובה, או מטפל מקצועי. מדובר בגילוי פומבי. מדובר ביצירה של הרצאה או מעגל שיח שבמפגש עם אנשים פנים אל פנים מסופר הסיפור, או מעל במה בכנסים מקצועיים כאלה ואחרים, ראיון ברדיו או בטלוויזיה, כתבה בעיתון או רב שיח שמתקיים ברשת החברתית באינטרנט. חשיפה כזו חשוב שתתקיים לאחר היערכות והכנה מוקדמת. גם, ובעיקר, רגשית ומנטאלית, וגם מבחינת התוכן. זאת מכיוון שמעמד החשיפה מציף את הסוגייה, שבדרך כלל גורמת לשיתוק, וממשיכה את ההשתקה המובנית של הסיפור.

ההשלכות הן, לכאורה, בחירה בין הרע לרע ביותר. ככה זה נראה על פניו. אנחנו נראה בהמשך, שכשעושים את זה נכון, לא רק שלא כולם מפסידים, אלא בסופו של דבר, התוצאה יכולה להיות שכולם מרווחים מחשיפת הסיפור. לטרגדיה הזו יכול להיות האפי אנד. חשיפת סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית יכולה להיות גורם מרפא ומשקם עבור כל הנוגעים בדבר. האם יש סיכוי שחשיפה פומבית של סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית, ההיפך הגמור מלהמשיך לשמור אותם בסודי סודות, תאוורר את המתח ואת הסוד הדחוס, ודווקא תהיה היא זו שתקרב את המשפחה?

כמו שרמזתי בהתחלה, במקרה שלי זה אכן מה שקרה.

השליחות פנים רבות לה והמניעים לספר רבדים רבים גם להם. שנים של ראיונות אינטימיים על סיפורי שליחות בתוכנית הרדיו “סיפורים של צמיחה”, וליווי נשים בחשיפת סיפור השליחות שלהן במסגרת הרצאות, סדנאות ובתקשורת, לימדו אותי שהרעיון בהגשת סיפור שליחות עם רגישות משפחתית הוא לצאת מעמדה של קורבן להלך רוח של משמעות. לראות את מי שפגע בנו ממקום גבוה יותר ולספר את הסיפור ממקום שמבקש להביא טוב לעולם.

אלונה שנער באולפן תוכנית הרדיו סיפורים של צמיחה

עיקר העבודה היא למצוא את המשמעות. את התשובה לשאלה – מה הסיפור שלי בא לרפא בעולם? משם, לבחון את העלילה ולמצוא את הנקודות המשמעותיות לאורך הדרך שעשינו בחיים. למצוא את הקו העובר ביניהן, ולגבש אמירה מאורגנת ביחס לרעיון מרכזי שעובר כחוט השני, אותו מבקשים להביא כמסר מעורר השראה, דרך הסיפור. לספר אותו ממקום של שלום עם עצמנו ועם המעורבים האחרים.

המילכוד: 'לחשוף או לא לחשוף?'

האם זאת, באמת השאלה שצריכה להישאל?

כמו כל בחירה בחיים, גם לבחירה האם לספר או לא לספר יש השלכות, מכיוון שחשיפת הסיפור היא נקודת אל חזור שמשנה את כללי המשחק. אחריה כבר לא ניתן יותר להסתתר.

הסיכון – לפעמים החוויה היא כמו של "פחד מוות" ובצדק.

חשיפת סיפורים אישיים עם רגישות משפחתית יכולה לפגוע ביקרים לנו, באנשים שאנחנו אוהבים ומנסים להגן עליהם ומצד שני, קיימים מצבים בהם מבקשים לחשוף סיפור כדי לפגוע או לנקום, לפעמים אפילו בצורה לא מודעת. אלה 2 קצוות וביניהם מתקיים רצף. ובהתאמה, בדרך כלל גם תגובת המשפחה – קבלה, פיוס, השלמה ואפילו תמיכה, או לחילופין, מצב שבו יכעסו עלינו, יאשימו אותנו בבגידה ובסילוף האמת, בשקר, וינתקו אתנו קשר. הפחד הזה נשען, ברב המקרים, על חוסר יכולת לבטוח באותם כוחות פנימיים שיש בנו ומבקשים מאיתנו לבטוח בהם. בהעדר אמונה בעוצמות הפנימיות שלנו אנחנו נוטים לוותר על האמת שלנו, נותנים לפחד מהסיכון לגבור על הדחף לספר.

הסיכוי – לפעמים החוויה היא של התעוררות לחיים.

הידיעה הפנימית הזו, שנותנת הרגשה שאי אפשר ואין דרך לעצור את חשיפת  הסיפור, יכולה להיות כמו התחושה של להחזיק רעל בתוך הגוף. התחושה הזו של השתיקה הכפויה גורמת לחוויה בלתי נסבלת. פעמים רבות, אחרי חשיפת הסיפור יש תחושה שמשהו התנקה. התאוורר ופינה מקום. משהו התפייס והתרכך. את המאמץ והאנרגיה שהשקענו בהחזקת השתיקה ניתן להמיר לאנרגיה יותר חיונית, כזו שמאפשרת שיח גלוי ופתוח, בעל פוטנציאל להתקרבות בתוך המשפחה, או לחלק ממנה.

אז – סיכון או סיכוי?

מה באמת האמת?

כרגיל – היא נמצאת איפשהו בין לבין. בבחירה להתמודד עם הסיכון, כדי לתת לסיכוי הזדמנות. הסיפור הזה, שלא מדובר, נוכח כמו פיל באמצע החדר, ונוכח, בין אם נרצה או בין אם לא נרצה, בקשר המשפחתי. פעמים רבות אנחנו משלים את עצמנו שהקשר הוא קשר טוב ושאנחנו לא רוצים להרוס אותו (גם כשזה רחוק מלהיות המצב), ובינתיים המחיר שאנחנו משלמים – מחיר השתיקה, ההסתרה, הסוד הוא כבד מנשוא. אנחנו נאכלים מבפנים, כל כך הרבה משאבי נפש רגשיים מוקדשים על מזבח האשמה והבושה. המון אנרגיה מתבזבזת על החזקת הסוד המשתק שעוצר את ההתקדמות שלנו בחיים ואת מימוש הפוטנציאל שלנו.

אני מזהה, בקרב נשים רבות, שבמהלך השנים, ככל שהזמן חולף, לא רק שהדחף הזה לחשוף את הסיפור לא מרפה, הוא גם מתגבר. יחד איתו מתגברת המלחמה בין הראש שאומר "מה פתאום? השתגעתי? איזה בלאגן ייווצר כאן, תאבדי את המשפחה, ואת מה שנותר מהיחסים שעוד קיימים איכשהו" לבין הלב שמבקש לחשוף את הסיפור. והלב יודע, כי, בעצם, הסיפור מבקש להיחשף כדי להביא ריפוי והזדמנות לצמוח למספר, למשפחה שלו ולעולם.

האמת היא שהסיפורים האלה, יש להם חיים משלהם ושליחות משל עצמם. רבים טועים לחשוב שחשיפת הסיפור הוא אקט של רכילות או מסע נקמה, והאמת היא שלא כך הוא. הם נועדו להדהד ולהשפיע. הם חיים בתוכנו מתוך הבנה שהסתרה היא חושך, ולחשוף את הסיפור, לשים את האמת על השולחן משמעה להדליק את האור ולהאיר את המקומות החשוכים. וכשהאור נדלק רואים את מה שיש בחדר. כן. גם את הפיל. זו המציאות. כבר אי אפשר להתעלם ממנה יותר. יש שם פצע, כואב, לפעמים כואב מאוד, שמבקש ריפוי דרך חשיפת הסיפור והעבודה הפנימית הנדרשת כדי לספר אותו במיקוד הנכון – לא כקורבן מאשים, אלא ככזה שבא להביא טוב לעולם.

חשיפת סיפור השליחות האישי שלנו מטרתה להאיר את העולם, לעורר השראה, להראות איך גדלנו דרכו, ולא כדי לפגוע במישהו.

אחד האתגרים היותר גדולים של עסקים בכלל ושלנו, העסקים הקטנים, הוא המיתוג שלנו. למתג את עצמנו משמעו להבליט את מה שמיוחד בנו. לשם כך קריטי להבין מה מיוחד בנו. כשמבינים מה מיוחד בנו, יש לנו גם יותר ביטחון לממש את השליחות – מעגל קסמים כזה.

כשערכתי והגשתי, במהלך 6 שנים, את תוכנית הרדיו "סיפורים של צמיחה", ראיתי שמסע החיים מוביל אותנו לגלות את השליחות שלנו ומכין אותנו בצורה מושלמת לממש אותה. כלומר, התשובה לשאלת הבידול והייחודיות, שאלת מיליון הדולר "מה מיוחד בי ובעסק שלי?" נמצאת בסיפור האישי שלנו.

כשמציבים את סיפור השליחות שלנו בקדמת הבמה באופן כן ואותנטי הסיפור האישי מסייע לנו בקידום השליחות שלנו, ממתג אותנו כמומחים בתחום וגורם לאנשים המדויקים, להתחבר אלינו, לסמוך עלינו ולהאמין בנו, ולרצות להיעזר בנו. והכי חשוב, הסיפור מהווה נרטיב שמחזק את הביטחון שלנו בעצמנו ונותן לנו את העוצמה הדרושה לממש את עצמנו, את השליחות, ואת הפוטנציאל שלנו.

איך מתכוננים לחשיפת סיפור אישי עם רגישות משפחתית?
חשיפת הסיפור האישי – הרצאה בפני פורום נשים, צילום: טליה סמולש

אחרי שהבנו שהשאלה החשובה באמת, ברוב המקרים, היא לא – 'האם לספר?' אלא – 'איך לספר?', מתוך ליווי נשים לחשיפת סיפור השליחות שלהן, ומתוך ההתנסות האישית שלי, פיתחתי את שיטת ה'שרינג פורמולה' לחשיפת הסיפור האישי ואני מציעה מספר הדגשים משמעותיים שחשוב לתת עליהם את הדעת כדי "לעבוד נכון" עם רגישות משפחתית, מבלי להשתיק עצמנו כדי להגן עליה ומבלי לפגוע בה:

1. כוונה לטוב

הדבר הכי חשוב הוא הכוונה שלנו. כשאנחנו מבקשים באמת ובתמים להביא טוב לעולם ולרפא דרך חשיפת סיפור השליחות זה כמו מגדלור ששומר ומגן עלינו ומנווט אותנו לעשות את זה נכון.

2. להתחיל מהסוף

לדמיין שוב ושוב ושוב את הסוף – מה אנחנו רוצים שתהיה התוצאה של החשיפה בהקשר המשפחתי (תמונת העתיד שאני מכוונת אליה –  איחוד משפחתי, לב פתוח, קבלה, שלום והשלמה, תמונה של טוב!)

3. בשלות

חשוב לחשוף את הסיפור ממקום בשל מספיק, כלומר אחרי שעשינו עליו עבודת ריפוי אישית, ולא מעמדת קורבן, ממקום שמבין שהאנשים שפגעו בנו עשו את זה מתוך חולשה, מהפצע שלהם, גם אם נעשו שם דברים איומים. ממקום שבוחר להפסיק להאשים ומבין שהדברים קרו כדי שנוכל להביא איתם טוב לעולם. במרחק של זמן  אפשר לראות את הסיפור במבט על ולזהות שאולי גם הפוגעים הם, במידה גדולה, קורבנות, של מצב מורכב ואלו הכלים שהיו להם להתמודד.

4. יש הרבה פנים לאמת

לתת כבוד לכל אחת מהגרסאות. קודם כל חשוב להיות מודעים לכך שלכל אחד מבני המשפחה יש את הגרסה שלו לסיפור. זו שהוא סיפר לעצמו, לפעמים, במשך שנים. לפעמים כדי להגן על עצמו.

לכן עלולים להתנגד לנו ולהאשים אותנו. כן. אנשים עלולים להיפגע מחשיפת הסיפור וזו בדיוק הסיבה שחשוב לעבוד על החשיפה עם גורם מקצועי מנוסה שלא מעורב רגשית בסיפור, כדי לנסות להבין את התמונה הרחבה יותר ולמצוא את הדרך הנכונה המכובדת והמכבדת לספר את הסיפור.

5. תאום ציפיות

חשוב מאוד, במידת האפשר, לעדכן מראש את האנשים היקרים לנו שאנחנו עומדים לחשוף את הסיפור שלנו, ובמידת האפשר לקבל את הסכמתם. לפעמים, זה מוריד מהלחץ כשהם יודעים על מה אנחנו עומדים לדבר ושהכוונה שלנו לא "צהובה”.

6. אחריות

לספר את הסיפור בגוף ראשון – מה קרה לי, מה אני חוויתי, איך אני הרגשתי ולא מה עשו אנשים אחרים. לבחור בחכמה וברגישות מה לספר ומה לא לספר. נכון שהמטרה, בסופו של דבר, היא לספר את הסיפור מתוך חופש פנימי אבל זה תהליך ולא חייבים לספר את הכל כדי להבין את הסיפור! לזכור שכשהסיפור שלנו מבקש להישמע כדי להירפא ולרפא, אנחנו נדרשים לעבור דרך משמעותית כדי להכיר בו ולחשוף אותו לעולם, והמשפחה שנחשפת לעיתים בעל כורחה נאלצת להתמודד עם האמת שמתגלה.

7. מסגרת החשיפה
ישנן דרכים רבות לחשוף את הסיפור ולקדם את השליחות: הרצאות, סדנאות, רשתות חברתיות, רדיו, טלוויזיה, בלוג אישי. יש כאלה שיעדיפו לספר את הסיפור בהתחלה במסגרות קטנות יותר, מכילות ותומכות. כאלה שרואות את העיניים בעין טובה ולב פתוח. חשוב להיות קשובים למה מרגיש לנו נכון עבורנו.

8. מסר

חשוב להבין מה המסר שאנחנו מבקשים להעביר – מה הסיפור שלנו מבקש לרפא בעולם ולמה כל כך חשוב לנו לספר אותו. מדובר בשליחות שלנו, שכל עניינה הוא לעשות ולהביא טוב וריפוי לעולם. לנסות להבין איך לספר את הסיפור "בעיניים טובות" כדי שיהיה לטובה הגבוה היותר של כל המעורבים, גם של אלה שפגעו בנו (גם בשתיקה שלהם או בזה שבחרו שלא לראות).

9. סבלנות, ענווה ואמונה בדרך

היערכות והכנה לחשיפת סיפור השליחות היא תהליך, וחשיפת הסיפור, כולל העמידה על הבמה (כל במה), היא תהליך מתפתח, רגיש ומעורר. יש בו רגעים של תקווה וגם רגעים קשים שנדמה שקורה בדיוק ההפך ממה שביקשנו. חשוב מאוד לסמוך על התהליך בסבלנות ומתוך ענווה ואמונה שהטוב המשפחתי שאנחנו מייחלים לו יגיע. כמו גם להכיר בעובדה שלא תמיד נקבל את מה שבקשנו, וללמוד לחיות עם זה בשלום פנימי והשלמה מלאה.

10. תמיכה
מומלץ לא להתמודד עם תהליך של חשיפת סיפור אישי לבד כיוון שהמעורבות הרגשית שלנו נוטה להשתלט על הסיפור ומצד אחד – החששות עלולים להשתלט עלינו והשתיק אותנו שוב, או שברגע שנפתח הסכר, אפשר לאבד שליטה ו"להקיא" הכל בלי בקרה. פרספקטיבה מקצועית יודעת להכניס לפרופורציות ולעדן מה ואיפה שצריך, מצד אחד, ולהיות שם כדי להכיל את הקושי הרגשי (או את "עודף האומץ" )מצד שני.

ואולי, הכי חשוב מהכל, ללמוד ולהתרגל להסתכל על עצמנו בתוך הסיפור הזה בעיניים טובות ובחמלה כי, בסופו של דבר, הבפנים שלנו מהדהד החוצה וכשאנחנו שלמים עם הסיפור שלנו גם הסביבה מגיבה בהתאם.

לסיכום,

כמעט בלתי אפשרי לעצור סיפור שמבקש להיחשף ולהביא בסופו של דבר טוב וריפוי לעולם. חשיפת סיפור שליחות עם רגישות משפחתית, עשויה להיות רגע מכונן שמאפשר ריפוי, בתנאי שהחשיפה תהיה מלווה בתהליך אחראי, מקצועי – מלווה ורגיש לצרכים של כל הנוגעים בדבר, כמו שכבר נכתב נפלא במקורות שלנו, בתהילים ל"ד:

"מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו.”

אודות אלונה שנער

אלונה שנער, מספרת את סיפור השליחות שלה - סיפור אישי עם רגישות משפחתית. במשך שנים התמודדה עם השאלה "לספר או לא לספר?", נמנעה עד שהגיע מצב בו חוותה על בשרה איך השתיקה עצרה את חייה, שיתקה את העשייה שלה ומנעה ממנה לממש את הפוטנציאל שלה. היום היא מלווה נשים, בעיקר בעלות עסקים, להשמיע את קולן הייחודי ולמתג את השליחות באמצעות סיפור החיים האישי שלהן.

בדקו גם

חוקי הדרך להורות קלה

5 הכללים בדרך להורות קלה

הורות קלה אינה הורות חסרת אחריות או נוחה, אלא הורות שמבססת במשפחה יחסים שמקנים לכולם תחושת ערך ובטחון.

2 תגובות

  1. תודה! תודה רבה!
    אלונה שנער אשת מקצוע נפלאה ואישיות נהדרת חדורת שליחות חברתית, אלה עושים אותה לאישה המתאימה ביותר לנושא.
    חוויתי כמשתתפת בהרצאותיה את יכולתה ואת תגובת המשתתםות והמשתתםין וזו היתה חויה עוצמתית.
    ממליצה בחום לפנות אל אלונה שנער הן להרצאות והן לכתיבת הסיםור האישי, כל סיפור אישי ו/משפחתי .
    שנה טובה

    • וואו
      מרגש מאוד, למדתי המון משלבי החשיפה.
      הייתי שמחה למצא את כוחות הנפש לספר את סיפורי האישי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פתיחת צ'אט
1
תקשרו איתנו בוואצאפ
צ'אט עם 'משפחה בהשראה'
היי. איך נוכל לעזור לך?