יום שישי, 27 בינואר 2023

"הגיל השלישי": כיצד להתכונן – ולתכנן

לדברי עו"ד דגן רותם, בני "הגיל השלישי" אינם עשויים אמנם מיקשה אחת, אך ניתן להצביע על מאפיינים – ועל צרכים – שכיחים בקרבם; ובהתאם, לצפות מראש קשיים פוטנציאליים, ולחשוב על פתרונות למניעתם, או לפחות לצמצומם.

הסקירות שפרסמתי עד כה (אשר אפנה אל חלקן בהמשך סקירה זאת), עסקו בנושאים "מוגדרים" למדי – תחת "קטגוריות" שונות: הסקירות הראשונות עסקו בהיבטים שונים (מהותיים ופרוצדוראליים) של דיני הירושה; הסקירות הבאות עסקו בהיבטים שונים של "כשרות משפטית"; ולבסוף פורסמו סקירות שבמרכזן נושאים בעלי היבטים "כלכליים" שונים.

כל ההיבטים שצוינו, יבואו במידה כזאת או אחרת לידי ביטוי, במסגרת סקירה זאת, ובסקירות הבאות, בהן אתייחס למאפיינים – ולצרכים היחודיים – של "אוכלוסיות" מסוימות: סקירה זאת תתמקד בגיל השלישי; הסקירה הבאה תעסוק במערכות יחסים "פרק ב"; ובהמשך תתפרסם סקירה שתעסוק במשפחות עם בעלי צרכים מיוחדים.

"הגיל השלישי"

נאמר במסכת אבות: "בן חמש שנים למיקרא, בן עשר למישנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם".

כיום נהוגה חלוקה מעט יותר "גסה" (כלומר, פחות "מדויקת")… הביטוי "הגיל השלישי" מתייחס, בעצם, לגיל "זיקנה" – פרק זמן ממושך, שמקובל לראות את תחילתו בסמוך לגיל הפרישה. מטבע הדברים, מדובר בפרק זמן שאינו "הומוגני"; בד"כ נצפה כי מאפייניו העיקריים של אדם "ממוצע" בן 65, יהיו דומים יותר לאלו של אדם בן 50 (אך הוא עשוי להנות מנסיון חיים רב יותר, ומזמן פנוי רב יותר), מאשר לאלו של אדם בן 95 (בעיקר בהיבטים בריאותיים ואפילו קוגניטיביים). לא בכדי, בחר האו"ם לציין ב-1 באוקטובר את International Day of Older – אשר בישראל נהוג לכנותו לכנותו "יום הקשיש הבינ"ל", שמתמקד באוכלוסיה המבוגרת יותר.

הזדקנות – "בעד ונגד"…

בני הגיל השלישי עשויים להנות גם מיתרונות הגיל… בעבר זכו ה"זקנים" למעמד נכבד בקהילה (ובעם), והמלים "זקן" ו"חכם" היו כרוכות זו בזו (ארשה לעצמי לצטט שוב ממסכת אבות, שנפתחת כך: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים…") מאז ירד לכאורה מעמדם החברתי של ה"זקנים" – אולם גם כיום הם יכולים עדיין להפיק תועלת מנסיון החיים שצברו, מן העובדה כי הם יכולים לפרוש מן ה"מירוץ" אחרי כסף (ולהנות מפרי עמלם הממושך – בד"כ בלי לחץ זמן), ואף להתברך (יש לקוות) במשפחה תומכת שהקימו.

עם זאת, אי אפשר לברוח מן האמת: הגיל השלישי מאופיין, לא אחת, בקשיים, במידת חומרה כזו או אחרת. בראש ובראשונה, ירידה ברמת הבריאות ועליה בשיעור התחלואה (באופן זמני ואף דרך קבע), הן בהיבטים פיזיים והן בהיבטים קוגניטיביים; פגיעה ביכולת להתנייד, בכלל (ובאופן עצמאי, בפרט);  התמודדות עם בדידות (במיוחד על רקע אובדן בני זוג, אך גם על רקע אובדן של קרובי משפחה אחרים ושל חברים בני "אותו דור"); קושי להסתדר ב"עולם משתנה" (טכנולוגית) ופגיעה בדימוי העצמי; העדר הכנסות לאחר הפרישה – שעלול לגרום למצוקה כלכלית (בעיקר אצל מי שתלויים בעיקר בגמלאות הביטוח הלאומי); ועוד. כל אלה, לצד גורמים נוספים, מגבירים את תלותם של קשישים רבים באחרים, ואף תורמים להפיכת אוכלוסית הקשישים לחשופה ביותר לניצול לרעה (לא רק מצד זרים, אלא אפילו מצד בני משפחה).

בריאות

אין ספק כי הדאגה העיקרית של רובנו, ובמיוחד לקראת הגיל השלישי, הינה לגבי מצבנו הבריאותי, ולא בכדי. מכיוון שאינני בעל מקצוע רפואי, וגם אינני עוסק בתחומי הביטוח, לא אמליץ לקיים אורח חיים בריא או על עריכת ביטוחי בריאות וסיעוד… החשיבות של אלה מובנת מאליה, אך כעורך דין, אתמקד בדוגמאות לאספקטים משפטיים רלוונטיים.

ראשית, חשוב להיות מודעים – והדבר נכון כמובן בכל גיל שהוא! – לזכויות פוטנציאליות בביטוח הלאומי, במס הכנסה וכיוצ"ב, שנובעות ממצב רפואי (ואף סיעודי), ולפעול למימוש ולמיצוי הזכויות, לא אחת באמצעות אנשי מקצוע. אלא שמדובר בד"כ במימוש ובמיצוי זכויות "בדיעבד", על רקע מצב קיים – בעוד שבכותרתה של הסקירה מופיעות המלים "להתכונן" ו"לתכנן"… אתייחס איפוא בקצרה לכמה מסמכים, שחשוב מאד להכירם – "מבעוד מועד":

אחת הסקירות הקודמות עסקה ביפוי כח מתמשך (אליו אשוב ואתייחס גם בהמשך סקירה זאת); מבלי לשוב על כל האמור בסקירה הנ"ל, יצוין כי במסגרת יפוי כח מתמשך, ניתן למנות מיופה (או מיופי) כח, בענינים רכושיים, אישיים ורפואיים (כולם או חלקם). יפוי כח מתמשך שחל רק בקשר לענינים בריאותיים, מכונה גם "יפוי כח רפואי". מכל מקום, יפוי כח מתמשך, שחל בענינים רפואיים (בלבד, או ביחד עם ענינים נוספים), הינו בעצם יפוי כח בהתאם ל"חוק זכויות החולה" (שמסדיר, בין היתר, את הזכות לטיפול רפואי, הסכמה מדעת לטיפול רפואי, ועוד), לפיו "מטופל רשאי למנות בא כח מטעמו, שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי; ביפוי הכח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי".

תנאי הכרחי לחתימה על יפוי כח מתמשך – לרבות יפוי כח שחל בענינים רפואיים – הינו חתימתו בידי אדם בעודו "כשיר"!

בסקירה קודמת נדונו גם "הנחיות מקדימות" ויפוי כח לפי "חוק החולה הנוטה למות", שענינו טיפול באדם המצוי (עפ"י הערכה רפואית) בסוף חייו. בתמצית, נקודת המוצא של החוק הינה, כי כל אדם ירצה להוסיף לחיות, ויהיה מעונין בטיפול רפואי, בכל מצב שהוא – אלא אם חזקה זו נשללת בהתאם להוראות החוק, ובין היתר, בהתאם ל"הנחיות רפואיות מקדימות", ככל שנחתמו מראש ע"י אדם בעודו "כשיר" (ובהן פורט רצונו או העדר רצונו בטיפולים רפואיים עתידיים שונים, אם יהיה חולה נוטה למות חסר כשירות); או בהתאם להחלטת מיופה כח, שמונה מראש ע"י אדם "כשיר"! להדרכה ולסיוע ניתן להעזר בעמותת לילך.

פנאי ורווחה

מעבר להיבטים בריאותיים בגיל השלישי, ועל רקע העליה ההדרגתית והקבועה בתוחלת החיים, גוברת בהתמדה תשומת הלב שמופנית לשיפור איכות החיים בגיל השלישי: רווחה, עיסוק ופנאי, עצמאות, שילוב בקהילה וכדומה. למותר לציין, כי לעתים קרובות מושפעת לרעה איכות החיים בגיל השלישי, ממצוקות שאופיניות לגיל זה, שחלקן כבר צוינו לעיל, ובמיוחד עקב בעיות בריאותיות, עקב ירידה ביכולת להתנייד, עקב בדידות, וכיוצ"ב; וגם ההיפך הוא הנכון: מחקרים רבים הוכיחו, כי בני הגיל השלישי, שעוסקים בפעילות חברתית והתנדבותית, מטיילים ומבלים, עשויים להנות ממצב בריאותי (וכמובן נפשי) טוב לאין ערוך מאחרים, ולזמן ממושך.

ל"אזרחים ותיקים" (כלומר, תושבי ישראל שהגיעו לגיל פרישה) מוקנות, בין היתר, זכויות והטבות שונות מכח "חוק האזרחים הותיקים", אשר קובע, בין היתר, כי "מועצה ציבורית לעניני אזרחים ותיקים… תיזום ותגבש פעולות והמלצות שיהיה בהן כדי לשפר את איכות חייהם של האזרחים הותיקים" – לרבות הקלות במסים ובארנונה, הטבות בשירותים ציבוריים, ועוד. "אזרחים ותיקים" זכאים, למשל, להטבות כלכליות שונות, שנועדו להנגיש ולהקל על הגעה וכניסה לגנים לאומיים, למוזיאונים, למופעים ולארועי תרבות נוספים, ועוד (בין היתר, בזכות הנחות בשרותי תחבורה ציבורית ובדמי כניסה לאתרי בילוי ותרבות). כדאי להתעדכן לגבי הטבות והנחות שניתנות ע"י רשויות ציבוריות וגורמים פרטיים. יצוין כי עפ"י החוק, על כל "רשות ציבורית" (כגון משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, חברות ממשלתיות, קופות חולים וכו') למסור מדי שנה למשרד לשוויון חברתי "תמצית של כל זכות או הטבה לפי דין או הסכם, שנותנת אותה רשות ציבורית לאזרחים ותיקים ושל התנאים לקבלת הזכות או ההטבה" – ובהתאם, ניתן למצוא פירוט רב ב"מדריך לאזרח הותיק", שמפרסם המשרד.

פרישה – וגמלאות

דומה כי אין להכביר מלים, עד כמה עשויה רווחה כלכלית לתרום לאיכות החיים (ואף לבריאות…) בכל גיל, ובמיוחד בגיל השלישי.

כפי שמעיד עליו שמו, מתייחס "חוק גיל פרישה" לגיל הפרישה מעבודה – הן לגיל "שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו"; והן לגיל "שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו" ("גיל פרישת חובה"). בחוק ישנה התיחסות גם ל"פרישה מוקדמת" (ועוד). גיל פרישת חובה הינו 67 לגבר ולאשה – אך בעוד שכיום גיל הזכאות לפרישה של גבר הינו 67, גיל הזכאות לפרישה של אשה, צפוי לעלות מ-62 ל-65, באופן הדרגתי (במהלך 11 שנים). עם זאת, ישנם גם "חריגים", שכדאי להכיר; למשל, בהתאם ל"הוראת שעה" מ-2017 – שתוקפה הוארך לאחרונה – מעסיק של למעלה מ-25 עובדים (למעט במקצועות מסוימים), לא יחייב הורה שילדו נפטר, ומועסק במשך 7 שנים לפחות לפני גיל פרישת חובה, לפרוש מעבודתו בשל גילו, למשך 4 שנים נוספות.

בחוק מוגדרת "גמלה" כ"תגמול או קצבה המשתלמים לאדם, במלואם או בחלקם… מחמת פרישתו מעבודתו בשל גילו" – ואלו כוללים, בין היתר, תשלומים מ"אוצר המדינה", תשלומים מ"גוף שהתחייבויותיו מבוססות על מנגנון של ערבות הדדית בין הזכאים לגמלה", ותשלומים "לפי התחייבות של מעסיק עקב סיום יחסי עבודה בשל גילו של העובד". מדובר בעיקר בתשלומי גמלאות מן הביטוח הלאומי ובתשלומים מקרנות פנסיה למיניהן (במאמר מוסגר, מגיל הזכאות לפרישה ועד לגיל 70, עשויים גברים ונשים להיות זכאים לגמלת "אזרח ותיק" מן הביטוח הלאומי, בהתאם ל"מבחן הכנסה"; מגיל 70 ואילך, הזכאות הינה "מוחלטת").

מכל מקום, גם בהנחה כי גיל הזכאות לפרישה וגיל פרישת חובה הינם בבחינת "עובדה נתונה", נותר עדיין כר נרחב לתכנון "כלכלי" לקראת הפרישה – באופן שימקסם את שיעורי הגמלאות, ואת משך קבלתן. מדובר בתחום מורכב, ומומלץ להסתייע מבעוד מועד באנשי מקצוע מתאימים. חשוב גם להכיר את השינויים הרלוונטיים שחלים מעת לעת בחקיקה (למשל, החל מ-2017 חלה חובה על עצמאים להפקיד כספים לקופת גמל לקצבה – קרן פנסיה, ביטוח תגמולים לעצמאי, קופת גמל – בשיעורים הקבועים בחוק, בשל הכנסתם החייבת).

הורשה

במסגרת צוואה, רשאי כל אדם לקבוע בעצמו, מי ירשו את עזבונו, במה הם "יזכו" מעזבונו, ואפילו באילו תנאים (בסקירה זאת הצגתי דוגמאות, לנסיבות שעשויות להצדיק עריכת צוואה). ספק אם ניתן להצביע על גיל "מתאים" לעריכת צוואה; אך ראוי לשקול זאת, עם הקמת משפחה, או לאחר צבירת נכסים (ובעולם המודרני, רבים צוברים רכוש רב כבר בגיל צעיר, או לכל הפחות מחזיקים ב"אופציות" לצבירת נכסים וממון). בפועל, עפ"י נסיוני, הגיל הממוצע לעריכת צוואה אמנם יורד בהדרגה, אולם, מטעמים שונים, מרבית הצוואות נחתמות "לקראת" הגיל השלישי – ואף הרבה מעבר לכך.

חשוב במיוחד, גם בהקשר זה, "לא לאחר את הרכבת", ובמלים אחרות, לא לחכות עד לאובדן כשירות, חלילה. בהתאם ל"חוק הירושה", אחד מן התנאים הבסיסיים למתן תוקף לצוואה, הינו כי המצווה "ידע להבחין בטיבה של צוואה" (לפי הפסיקה, המשמעות העיקרית של הדרישה הינה, כי על המצווה להיות מודע לכך שהוא עורך צוואה, להיקף רכושו ונכסיו, ולתוצאות עריכת הצוואה לגבי יורשיו). מטבע הדברים, ככל שהגיל עולה, כך גובר החשש מפני אובדן כשירות. זאת ועוד, ככל שצוואה נערכת בגיל מבוגר יותר, כך גובר הסיכון, כי מי שיחוש "מקופח" מהוראות הצוואה, יגיש "התנגדות" לקיומה, ויטען כי המצווה כבר "לא היה כשיר" בעת עריכתה, כי המצווה היה נתון ללחצים פסולים ול"השפעה בלתי הוגנת", וכיוצ"ב.

ראוי לדעת, כי "עזבונו" של אדם כולל, כברירת מחדל, את מרבית "מאסת" הנכסים, הרכוש, הכספים והזכויות (וגם החובות…) שהוא מותיר אחריו במותו; אך ישנם חריגים ספורים, אשר לגביהם ברירת המחדל אחרת, והעיקרי שבהם קבוע בסעיף 147 ל"חוק הירושה": "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון". לא ארחיב בנושא זה (להרחבה ראו סקירה זאת), ואציין רק כי חשוב במיוחד להימנע מסתירות בין הוראות הצוואה לבין הוראות לקביעת "מוטבים" (ככל שניתנו), ולהקפיד על ניסוחים ברורים וחד-משמעיים.

בסקירה הקודמת נדונה חלוקת כספים וזכויות בחשבון בנק ליורשים, בנסיבות שונות, ובין היתר, עמדתי על קשיים שעלולים להתעורר במקרים בהם מצורף "שותף" לחשבון בנק, לצורכי "סיוע" (ענין שיוזכר גם בהמשך סקירה זאת) – וציינתי כי "עריכת מסמך בידי בעלי החשבון, שיעיד על מטרותיו ועל נסיבותיו של צירוף ה'שותף', יכול למנוע סכסוכים מיותרים".

"כשירות" – והעדרה

העדר (מוחלט או חלקי) של כשירות קוגניטיבית/מנטלית (אשתמש לשם הנוחות בקיצור "כשירות") יכול אמנם להיות מולד, אך גם תוצאה של אובדן כשירות במהלך החיים – הדבר עלול לקרות, למרבה הצער, בכל גיל (עקב מחלה או תאונה, למשל); אך אין ספק, כי השכיחות של אובדן כשירות, עולה (ובאופן "אקספוננציאלי") עם הגיל (למשל, עקב מחלות דמנציה וכיוצ"ב).

כאשר אדם מאבד את כשירותו – תהא הסיבה אשר תהא – יתכן כי לא יהיה מנוס, ויידרש מינויו של גורם כלשהו, לצורך טיפול בעניניו השונים (אישיים, רפואיים, רכושיים). עד לפני שנים ספורות, האפשרות היחידה שניתן היה לשקול, היתה מינוי "אפוטרופוס"; כלומר, אדם (ולעתים תאגיד שבכך התמחותו) שידאג לעניניו של מי שאינו מסוגל (או מתקשה) לנהל בעצמו כראוי את עניניו (כולם או חלקם), באופן זמני או דרך קבע, בהתאם לסמכויות שייקבעו ע"י ביהמ"ש.

כאמור בסקירה זאת, ב-11.4.2016 פורסם תיקון משמעותי מאד ל"חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות" ("תיקון 18"), במסגרתו נערכה רפורמה מקיפה, שנועדה לאפשר כמעט לכל אדם לממש את רצונו ובחירותיו, ככל הניתן תוך מימוש האוטונומיה שלו, וצמצום ההתערבות הכפויה בחייו. תיקון 18 לא "ביטל" אמנם את מוסד האפוטרופסות (לא רק שנוספו בחוק הוראות חשובות לגבי אפוטרופסות, אלא אף נוצרו הסדרים משפטיים חדשים שקשורים לאפוטרופסות). אך עיקר חשיבותו של "תיקון 18" ביצירת הסדרים משפטיים חדשים המהווים חלופות לאפוטרופסות, ובראשם יפוי כח מתמשך, במסגרתו רשאי כל אדם בגיר – ובלבד שעודנו כשיר – לקבוע מראש מי ישמש כמיופה כוחו, אם חלילה יאבד בעתיד את כשירותו (כלשון החוק – "חדל הממנה להיות מסוגל להבין בדבר, בענין שלגביו ניתן יפוי הכח המתמשך, ובכלל זה לקבל החלטות בקשר אליו"), באילו ענינים יחול יפוי הכח המתמשך, ועוד. המחוקק ביקש להקנות עדיפות ליפוי כח מתמשך על פני אפוטרופסות, ועל כך מעידה הוראת החוק הקובעת כי אחד התנאים למינוי אפוטרופוס הינו כי "לא הופקד יפוי כח מתמשך שערך האדם בענינים שלגביהם מתבקש המינוי".

ליפוי כח מתמשך יתרונות רבים על פני אפוטרופסות, הן מבחינת מייפה הכח (המכונה "ממנה") והן מבחינת מיופה הכח (אשר נהנה מהקלות בהשוואה לאפוטרופוס – ראו כאן להשוואה).

אך למרות שעפי"ר תהיה עדיפות לעריכת יפוי כח מתמשך, ישנן נסיבות, בהן דווקא אינני ממליץ על כך. לדוגמא, יעצתי לאשה קשישה, שעלתה לארץ בגיל מבוגר, ואשר קרוב משפחתה היחידי בישראל הינו בנה של בת-דודתה, שלא למנותו כמיופה כח במסגרת יפוי כח מתמשך, על אף מסירותו הרבה כלפיה – אלא לערוך מסמך "הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס". מדובר בהסדר משפטי שנוצר אף הוא במסגרת "תיקון 18", ואשר במסגרתו רשאי כל אדם כשיר לקבוע מי ימונה לו עצמו כאפוטרופוס (כמובן, בהתקיים התנאים הנדרשים לכך), ואף לתת "הנחיות" לאפוטרופוס (ככל שימונה) – שיקול הדעת בענינים אלה יהיה מסור, כמובן, לביהמ"ש, אך בהעדר טעמים מיוחדים, יכובד רצונו של האדם. במקרה שציינתי, המלצתי כאמור לערוך מסמך "הנחיות מקדימות למינוי אפוטרופוס", דווקא בגלל הפיקוח ה"מוגבר" על אפוטרופסים ממונים (מצד ביהמ"ש והאפוטרופוס הכללי) – אך בעצם עריכת המסמך היתה טמונה חשיבות, כדי שבבוא העת לא יתעורר ספק בנוגע לרצונה של האשה, כי אותו קרוב משפחה ימונה לה כאפוטרופוס; ובמיוחד, משום שרק קרובי משפחה מסוימים (בן זוג, הורים, ילדים, אחים, סבים ונכדים) – שאותו אדם אינו נמנה עליהם – רשאים להגיש לביהמ"ש בקשה למינוי אפוטרופוס.

להשלמת התמונה, יצוין כי עפ"י "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות", רשאי אדם המשמש כאפוטרופוס של אדם אחר, לציין את שמו של גורם, שהוא מעונין כי יחליף אותו בתפקידו, בנסיבות שיפורטו להלן (גם במקרה זה, ההחלטה תהיה מסורה לשיקול דעת ביהמ"ש, אך בהעדר טעמים מיוחדים, הבקשה תכובד). כאשר האפוטרופוס שמשמש בתפקידו, מבקש לקבוע מי יחליפו, אם הוא עצמו יאבד בעתיד את כשירותו, עליו לערוך "מסמך הבעת רצון"; וכאשר מדובר במינוי אפוטרופוס מחליף עקב פטירת האפוטרופוס הנוכחי, מדובר ב"הבעת רצון בצוואה".

את כל המסמכים שצוינו לעיל יכול לערוך אדם כשיר בלבד; וממילא, חשוב מאד לא להתמהמה!

ניצול לרעה – ומניעתו

כאמור לעיל, הקשיים האופיניים לגיל מבוגר, מגבירים את תלותם של קשישים רבים באחרים, ותורמים להפיכתם לחשופים לניצול לרעה. מובן כי ה"עצה" הטובה ביותר, בהקשר זה (ובכלל…) – בעיקר כשמדובר במשפחה הקרובה – הינה להקפיד על קשר הדוק עמם, ולהפגין "ערנות" לקיומם של סימנים "מחשידים".

אחד מן התפקידים החשובים ביותר של אפוטרופוס, ושל מיופה כח לפי יפוי כח מתמשך, ככל שמונו, הינו הגנה על זכויות האדם שמונה לו אפוטרופוס, או של הממנה (לפי הענין), ובמיוחד בהיבטים רכושיים.

מבלי להרחיב, ולשם הדוגמא, יצוין כי כאשר ממונה אפוטרופוס לענינים רכושיים, ונודע לו כי לאדם שהוא משמש לו כאפוטרופוס ישנן זכויות במקרקעין (או בנכסים אחרים), עליו לרשום "הערות אפוטרופסות" במירשמים הרלוונטיים (טאבו וכו'). אגב, כאשר יפוי כח מתמשך נכנס לתוקף, רישום "הערות" הינו אפשרי, אך עדיין אינו חובה (ראו עדכון מיום 27.12.19 בסוף סקירה זאת). ישנן דרכים נוספות להגנה על זכויות בנכסי מקרקעין – שאף אינן כרוכות בהכרח במינוי אפוטרופוס או בכניסת יפוי כח לתוקף: למשל, ניתן לרשום "הערה בדבר צורך בהסכמה" (לפי סעיף 128 ל"חוק המקרקעין") לגבי נכס מקרקעין, שמשמעותה, כי לא ניתן יהיה לבצע "עיסקה" באותו נכס, אלא בכפוף להסכמתו של צד שלישי (למשל, ילדיו של הבעלים). מנגנון נוסף שיכול לסייע, הינו רישום ל"שירות הודעות על פעילות בנכס" (שפעיל בחלק מלשכות רישום המקרקעין – טאבו), שמאפשר לבעלי זכויות (ובהם בעלים וזכאים עפ"י הערות אזהרה) לקבל הודעות על פעילות בנכס – ובכך מתאפשרים מעקב אחר רישומים בנכס, ותגובה מיידית בשעת הצורך, אם מדובר ברישום כוזב.

הזכרתי כבר את הסקירה הקודמת, שבה נדונה חלוקת כספים וזכויות בחשבון בנק ליורשים, בנסיבות שונות. לא אחת מצורף לחשבון בנק "שותף" או "מיופה כח" (בד"כ קרוב משפחה – בן, נכד, אחיין וכדומה), כאשר המטרה היחידה הינה סיוע לבעלי החשבון, בהתנהלות הכלכלית והבנקאית, מחמת הקשיים שנובעים מגילו או ממצבו הבריאותי. הוספת "שותף" או "מיופה כח" לחשבון בנק יכולה להיות בעלת חשיבות, גם לצורך מניעת ניצולו לרעה של בעלי החשבון – או לפחות, לשם גילויה באופן מיידי (ונקיטת פעולות בהתאם).

כאמור, מטרת סקירה זאת הינה לסייע "להתכונן – ולתכנן". אך בכל זאת אציין, כי גם אם כבר התרחש ארוע של ניצול לרעה, יתכן כי ניתן עדיין למנוע (או לפחות לצמצם) את הנזק. למשל, ב"חוק החוזים (חלק כללי)" ישנה התייחסות ל"עושק": "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה" (במקרים מסוימים, ניהול הליך לשם ביטול החוזה, לאחר גילוי דבר חתימתו, יחייב מינוי אפוטרופוס, לרבות "אפוטרופוס לדין"). מובן כי לא מדובר בפתרון "מושלם" – ובין היתר, לנוכח הדרישה כי "תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל". עוד יובהר, כי אין בעצם מינוי אפוטרופוס לאדם – או בעצם כניסת יפוי כח מתמשך לתוקף – בכדי להפוך "אוטומטית" את האדם שמונה לו אפוטרופוס, או של הממנה (לפי הענין), ל"פסול דין", חסר כשירות לגמרי לביצוע פעולות משפטיות תקפות ומחייבות.

הבהרה: אין בסקירה לעיל משום חוות-דעת או יעוץ משפטי כלשהם.

אודות עו"ד דגן רותם

דגן רותם, עורך-דין (משנת 1998) ונוטריון, מתמחה בדיני ירושה וצוואות, יפוי כח מתמשך ואפוטרופסות, טאבו (ובתחומי משפט אזרחי-מסחרי רבים נוספים - כולל יעוץ ויצוג). בעל תואר שני (מוסמך) בביולוגיה מולקולרית, ותואר ראשון במשפטים (כולם מאוניברסיטת תל אביב).

בדקו גם

צילום בסלולארי

סיור צילום בסלולארי בעין כרם

הטלפון הנייד הפך למכשיר רב תכליתי והמצלמה עובדת שעות נוספות. יצאנו לסיור שטח ללמוד צילום בסלולארי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

פתיחת צ'אט
1
תקשרו איתנו בוואצאפ
צ'אט עם 'משפחה בהשראה'
היי. איך נוכל לעזור לך?