משפחה בהשראה כאן גדלים בכיף
כתבות קשורות
מהי מנהיגות הורית? במקביל לשיח החברתי על מנהיגות בחינוך ובניהול בקרב ארגונים ומוסדות, אנחנו יכולים לראות שהמושג מנהיגות חלחל גם לתרבות הנהגת המשפחה. היום מצפים מאיתנו, כמבוגרים להיות מנהיגים ולהנהיג את בני הבית. מהי בכלל מנהיגות? האם כל אחד יכול? האם כל אחד רוצה? ומי בכלל צריך להיות מנהיג או מונהג בביתו שלו?
דר' סיגל אופנהיים שחר, מחברת הספר נתערב שתצליחו – התבוננות מחודשת בהנחיית תהליך התערבות בקרב נערות מאוכלוסיות מתויגות (הוצאת מופת, 2019) .שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה שעוסקת במיפוי משא ומתן של נערות בסיכון, עם ההזמנה לפתח חוללות תעסוקתית- מסבירה את הערך החינוכי שיש בהתנגדות כמשא ומתן חינוכי .
הנחת המוצא של הדיון ביחס למנהיגות הורית היא שמנהיגות אינה הגדרה או כותרת שמאפיינת את האדם להלן המנהיג/ה, אלא את הפעולה שהו/יא נוקט/ת. כלומר, מתארת ומאפיינת את המעשה כמעשה מנהיגותי. כמו כן, מכיוון שאין דרך אחת אחידה מסורתית לבצע פעולה מנהיגותית, ואין הגדרה אחידה ואוניברסאלית, הרי שמדובר במיומנות שניתן לפתח או בהלך רוח שניתן לאמץ.
במאמר זה, אם כן, אציג בקצרה ובפשטות תפיסה פחות שכיחה להתבונן על מנהיגות, ועל הקשר שלה להפעלת או רתימת כוח. (את ההסבר המפורט, מלווה בדוגמאות מבארות ניתן יהיה למצוא בספר שעומד לצאת בקרוב – מבט נוסף על כוח, נערות ומנהיגות).
לפני מנהיגות הורית – מהי בכלל מנהיגות?
רוב ההנחות, שלא לומר הטיות חברתיות מסורתיות, שכיחות ומקובלות כלפי מנהיגות, נקשרות לחיבור הכמעט אוטומטי שנעשה בין מנהיגות לגבריות. מנהיגות ראויה, מבחינה זו, היא יכולת להפעיל או לרתום כוח כשהיא רציונלית, אובייקטיבית, ומתקיימת במבנה היררכי. חיבור שכזה מניח שמנהיגות דורשת תכונות אישיותיות כמו נחישות ותחרותיות של מי שרשאי לתפוס עמדה בראש הפירמידה, כי הוא, כנראה, הוכיח שהוא הכי טוב וראוי. הנחה אחרת קושרת מנהיגות לפעולות גדולות בתחומי השפעה רחבה של פוליטיקה, ביטחון וכלכלה – בתחומים במרחב הציבורי שנחשבים גבריים ופחות לפעולות יומיומיות, או אקטים קטנים יותר שלא תמיד מחייבים מהלכים גדולים או "מונהגים".
המבנה הפירמידלי ההיררכי של תפיסת המנהיגות מדרג בין טוב יותר וטוב פחות, מנהיג יותר או מנהיג פחות, הוא ממיין ומקטלג מנהיגים על פי הגדרות צרות ומובחנות. התפיסה הזו של המנהיגות לוקה בחסר כשהיא מחמיצה מיומנויות אחרות ודרכים שונות לבטא מנהיגות ולהפעיל או לרתום כוח.
בחינה היסטורית של תופעת המנהיגות והפעלת הכח ורתימתו חושפת מקרים רבים של שימוש בלתי נאות בכוח על ידי מי שמשתמש/ים בכוחם לרעה (לרוב גברים לבנים ממעמד בינוני או גבוה), ואף פוגעים בביטחון ובתחושת המוגנות של אותם אלה שלכאורה אמורים לקבל מהם 'שרותי מנהיגות' – להגן לשמור ולדאוג לרווחתם/ן.
אני מכנה מנהיגות כזו מנהיגות שמתבססת על גישת "כוח משתלט". במקום זאת, אני מציעה לעודד תפיסת מנהיגות שמתבססת על גישת "כוח רותם". כלומר גישה שנשענת על ביזור הכוח או דמוקרטיזציה שלו (כלומר מקסימום קולות חווים את האפשרות להשמיע את קולם צרכיהם ורצונם), מעודדת שיח ביקורתי דיאלוגי ומשא ומתן הדדי, ומטפחת מבנה רשתי שמתבסס על שיתופי פעולה.
בין שתי גישות אלו, אפשר למצוא את הקו המתון של גישת "כוח מאציל". גישה זו שמתבססת על דיאלוג מצמיח בין מנהיג/ה למונהגים/ות, כשיחסי הכוח נשמרים אך מתקיימים כדיאלוג בין בעלי ברית. כלומר, יחסי הכח נשמרים גם אם הדיאלוג ביניהם הוא נעים ורך. וכן יש מערכות מבנים ומצבים שבהם גישה זו מתאימה יותר מגישת "כוח רותם".
אחד המקרים הבולטים בהם גישה זו נדרשת ואף מתבקשת היא מנהיגות הורית.
הכוח המאציל, להבדיל מהכוח המשתלט או הכוח הרותם, מקנה למנהיגות ההורית כוח מתוקף חדש. מתוקף המעשה והפעולה, מתוך הלך רוח שתפני ולא מתוך ניצול הכוח והחזקת הכוח ככלי הובלה וקבלת החלטות.
כדי לקדם גישת כוח מאציל רצוי להציג הגדרה אלטרנטיבית למונח מנהיגות. הגדרה זו נשענת על הבחנה בין מי שמבצע/ת את המעשה, במקרה שלנו המבוגר האחראי, ובין המעשה המנהיגותי עצמו, שעשוי להיות פעולה מנהיגותית שמי מבני המשפחה נקט בה. בכך, המנהיגות ההורית הופכת למנהיגות שיודעת ומבכרת להאציל את כוחה ולבזר אותו. מאופן זה היא מאפשרת למבצעים ולמבצעות של המעשה המנהיגותי לבחור – מתי, כמה ואיך ניתן לנקוט בפעולה מנהיגותית. ולכן, היא חולקת על ההנחה שיש למנהיגים תכונות ומאפיינים אישיותיים מולדים, ועל כן מערערת על תפיסת המועדון הסגור של בעלי כריזמה המהווים יחידי סגולה. מתוך כך, ההנחה המתבקשת היא שגם ילד ואפילו צעיר, עשוי להחזיק במנהיגות מעצם כך שהוא נקט בפעולת מנהיגות.
מהי פעולה מנהיגותית ואיך היא מתיישבת עם התפיסה של מנהיגות הורית?
לאור מה שהצגנו עד פה, ניתן להגדיר פעולה מנהיגותית כ"פעולה (או רצף של פעולות) מודעת ומכוונת שרותמת כוח ויכולת שלנו או/וגם של אחרים/ות, מתוך כוונה לשנות ולשפר מצב קיים עבור עצמי ו\או גם עבור אחרים\ות".
הערך הטמון בהגדרה זו מאפשר להפריד את המנהיגות מסגנון אחיד, ומ'כוח משתלט'. כמו כן, ההגדרה מכוונת את המעשה המנהיגותי לעבר פעולות נקודתיות יומיומיות שלא מחייבות בהכרח קהל של מונהגים, או שבדרך כלל לא רואות את עצמן ראויות להיכלל תחת ההגדרה של מעשה מנהיגותי. יחד עם זאת, ובאותה נשימה ראוי להדגיש שלא כל פעולה שנעשית במטרה לשפר מצב קיים, היא מעשה מנהיגותי.
בטרם אפרט מהם הקריטריונים שמגדירים מהו מעשה מנהיגותי, אני רוצה להבהיר מדוע חשוב לי להתעקש על השימוש במושג מנהיגות, דווקא ולמרות ההסתייגות מהיומרה האפשרית הטמונה בו ו/או מהשימוש השוחק שנעשה לו בשנים האחרונות, ולמרות האפשרות המפתה להמציא הגדרה אחרת. אני מתעקשת לעשות שימוש במונח מנהיגות, בין היתר מכיוון שהוא קשור לגמול חברתי ואף למידה מסויימת של יוקרה, ולכן לא הייתי רוצה לוותר עליו או עליה ומנגד גם לא להשאירו טמון תחת הגדרות מסורתיות שמקשרות בינו לבין גבריות. ולכן חשוב בעיני לנכס מחדש את המונח, ולהטעין אותו במשמעות אחרת או להגדירו מחדש.
אם נותיר את המונח מנהיגות כמילה הממשיכה לאפיין רק אנשים מסוימים שמבצעים דברים מסוימים, נשלם, כולנו, מחיר יקר מדי אישי וחברתי בשל כך שנשים, נערות וילדות עלולות ללמוד שמדובר ביכולת רחוקה מעולמן. ילדות ונערות עלולות להאמין שאם הן לא איזו 'וונדר וומן' שניחנה ביכולת ייחודית בולטת ויוצאת דופן, אזי יש סיכוי שהן לא יהיו מנהיגות. וכך הן עלולות להמשיך להפחית מערך המעשים שהן מבצעות. או אף להימנע מלבצע אותם, בכלל. כך שיכולת זו של ביצוע מעשה מנהיגותי, שמשמעה אמונה עצמית בכוח שלנו לפעול, יכולה להצטמצם עם הזמן. וחבל.
ההמשגה שמוצעת כאן, אם כן, מאפשרת להרחיב את ההגדרה כך שהמעבר מ'כוח משתלט' ל'כוח רותם', משקף מעבר ממרות לסמכות, ומאפשר לשנות תפיסה כוללת. ההמשגה החדשה מאפשרת לנו להשתחרר מתפיסת מנהיגות כמבנה היררכי של פירמידה, ולנוע לעבר מודל שטוח יותר של רשת קשרים, תפיסה שיכולה לסייע בקידום שינוי חברתי עמוק. בעיקר בשל העובדה שמידת המודעות והרגישות החברתית שלנו ביחס לעוול חברתי יכולה להתחזק. ולצידה עשויה להתפתח האמונה ביכולת שלי (ושלנו כקבוצה או חברה), לבצע פעולה אקטיבית למיגורו.
ולכן, הערך של המשגה מחודשת זו, אינו רק חברתי אלא קודם כל אישי, היות ובדרך זו ניתן לקדם את קולן, יכולתן ופעולתן של אוכלוסיות מגוונות שחוות לעיתים או לרוב, תחושת פקפוק עצמית. ואולי אף לסייע להן ולנו לקדם עם הזמן בקרב חלק מהן הלך רוח מנהיגותי, כתופעה חברתית מדבקת.
והנה פגשנו את הרעיון של מנהיגות הורית בחולשתו ומצאנו דרך לגיטימית לתת את התוקף והכח בידי המבוגרים במשפחה לבזר את המעשה המנהיגותי בהתאם ליכולות השונות של בני המשפחה לשאת באחריות על השלכות הפעולות שלהם. לשם כך, עלינו לבצע בעצמנו פעולה מנהיגותית ולצאת נגד ההמשגה המקובלת של מנהיגות הורית כדי לעורר שינוי, או לעודד שיפור של מצב קיים במטרה לסייע ולאפשר לעוד ועוד ילדות וילדים; נערים ונערות; להרגיש שהם/ן לא לבד. ולתת בידיהם הזדמנויות לגלות ולחשוף את כוחן/ם האישי, החברתי או וגם האזרחי.
חמשת הקריטריונים שמגדירים מעשה מנהיגותי:
- התנגדות – מעשה מנהיגותי חותר לשנות מצב קיים או לשפר אותו. בהתאם לכך הוא מוגדר כסוג של התנגדות, ויש אסטרטגיות התנגדות שונות שנשענות על רמות שונות של משאבי כוח.
- כוונה – מעשה מנהיגות בהחלט יכול להתעורר מתוך התנגדות אימפולסיבית וכעס אבל הוא לא יכול להישאר כזה. המרכיב העיקרי והבולט בפעולת מנהיגות, היא הכוונה לפעול. כלומר מדובר בפעולה מכוונת שנעשית מתוך מודעות כלשהי לעוול כלשהו, ולצורך לייצר שינוי כדי לשפר מצב קיים. הכוונה לאקט המבדל את המעשה מתוך מגוון הפעולות האוטומטיות היומיומיות, ומעגן אותו בתוך מסגרת של פעולה מודעת שקולה ולפיכך פרו-אקטיבית.
- מחוייבות – כדי לבצע פעולת מנהיגות אין צורך במקצועיות, ידע, כריזמה או תבונה יוצאי דופן. גם אין צורך במינוי פורמאלי לתפקיד או יכולת ביצועית בולטת בתפקיד ניהולי, פוליטי או צבאי, בשביל לרצות לייצר מהלך משמעותי וחשוב, אבל, כדי שהפעולה שלנו תיחשב למנהיגותית, אנו בהחלט צריכות וצריכים להתחייב כלפיה, ואף לתכנן אותה לפחות בחלקה.
- אחריות – כולנו על בסיס יומיומי, לא מוצאים די מוטיבציה להתחייב להחלטות שלקחנו. לעיתים משהו או מישהו ריפה את ידנו, הזהיר אותנו או אולי אף הפחיד אותנו. ואולי בפעם הבאה זה יהיה מספיק משמעותי עבורנו כדי שנתעקש. ואולי לא, אנו לא חייבות וחייבים כל הזמן ובכל נושא להיות מחויבות/ים לפעולה, ולא כל ביטוי של פעולה מתנגדת שיש בה כוח, תהפוך בהכרח להיות פעולה מנהיגותית. בעיקר כי לא תמיד יש לנו את הכוח והמשאבים לשנות או לשפר מצב קיים.
- רפלקציה – כשיש כוח ורצון הרי שהאחריות לאקט המנהיגותי מתגלמת בעצם המחויבות להתכוון ולפעול באופן מתוכנן. לעיתים גם לאחר שהסתיימה. ולכן אם הפעולה שביצענו לא הצליחה להשיג את המטרה כדאי, מתוך מחויבות למטרת הפעולה לבדוק ולבחון מה עיכב אותה ממימוש אפקטיבי. ולכן לא נבקר את עצמנו אלא את הפעולה. גם במקרים של הצלחה וגם מילים של אי הצלחה.
מנהיגות הורית – פעולה ו/או הלך רוח?
משהבנו מה מאפיין פעולה מנהיגותית, מן הראוי כעת לשאול את עצמנו, ביחס לאותו רעיון של מנהיגות הורית – מה ואיך מפעילים פעולות מנהיגותיות בבית? מהן אותן פעולות שרצוי לאמץ לאורך זמן, ובעיקר – למה?
ופה נכנס לשיח מונח נוסף שמשרטט עבורנו את גבולות הגזרה שלנו, כמבוגרים שמחזיקים ב"מנהיגות הורית" מעצם המבנה ההיררכי של המשפחה, שנוצר בתוקף המבנה הגילאי – הלך רוח מנהיגותי. אני רואה במונח זה המשכה של גישה פעילה שמשנה את התנהלותנו. כלומר, תפיסה עמוקה שנובעת לרוב ממודעות ערה שמעודדת את הנטייה או ההעדפה לפעול באורח מתנגד, מחויב מתוכנן אחראי ורפלקטיבי על מנת לשנות או לשפר מצב קיים. הלך רוח מנהיגותי מחבר, לאורך זמן, ובאופן תדיר יותר בין סיבה, מניע, למוטיבציה לפעול כדי לרתום כוח ומשאבים. הלך רוח מנהיגותי, מעיד עלינו שיש לנו כוונה או מגמה לפעול באופן אקטיבי על מנת לבצע מעשה מנהיגותי. ולמעשה גורם לנו לראות בכל סיטואציה שבעינינו נתפסת כבעיתית, לא תקינה לא מקובלת – פתח למעשה מנהיגותי. פתח ואפשרות, אך בהחלט לא חובה. כי חלק מהלך רוח מנהיגותי הוא היכולת לשוב ולבחור בכל פעם מחדש כיצד, אם בכלל, בא לי לפעול, נכון לי לפעול, ומתאים לי לפעול ורק אז אם התשובה היא כן – לברר כיצד.
אם כן, הלך רוח מנהיגותי עשוי להיות מיומנות של מנהיגות הורית שיודעת לבצע פעולות מנהיגותיות, יודעת להחליט להימנע מפעולות כאלה, יודעת לבחון אותן בדיעבד, ובעיקר יודעת לזמן ולאפשר לאחרים לחוות את רצף הקריטריונים של מעשה מנהיגותי, לתת לו תוקף, ערך ומשמעות ולהעמיק את תחושת היכולת והמסוגלות של כל בני הבית מתוך ביזור המנהיגות ההורית כפעולה מנהיגותית מקדמת.
רוצים להעמיק עוד בהתבוננות מחודשת בהנחיית תהליך התערבות בקרב נערות מאוכלוסיות מתויגות?
לחצו על הכפתור
