יום רביעי, 4 בדצמבר 2024
דאגה טורדנית
איך משתחררים מדאגה מטרידה?

איך נפתרים מדאגה מטרידה?

אנאמה טל מילר סבורה שדאגה של הורים לילדים היא מוטיבציה טובה כשהיא במידה. יחד עם זאת, היא טוענת שדאגת יתר יכולה לגרום לנזקים ולהשיג את ההיפך ממה שהיא נועדה לו – להגן על הילדים שלנו. מחשבות כמו "זה לא מסוכן קצת? הוא בסביבה בטוחה? הוא בסדר? איך הוא מסתדר שם, לבד? יש לי תחושה לא טובה ביחס לזה. אני רוצה שיהיה לו טוב! ומה יקרה אם לא?"

כשהמחשבות האלה יוצאות משליטה ויוצאות מפרופורציה עלולות לגרום לנזק רציני והיא מציעה כמה דרכים להחליף דאגה חסרת שחר במשהו אחר, שיאפשר להמשיך ולפעול בלי לתת לה להשתלט או לשתק אותנו. הורות היא אתגר שמעצם קיומו מעורר דאגה. הורים תמיד דואגים לילדיהם בכל שלב בחיים, מרגע הלידה ואף לפניו, לעיתים עוד טרם הריון, ועד שלבי החיים המאוחרים, כשהילדים כבר הורים בעצמם. רמת הדאגה וסיבת הדאגה שונה בין הורים להורים, בין היתר גם לפי הצרכים השונים של ההורים והילדים. בדרך כלל, הדאגות האלה מתוות את ההתנהלות בחיי המשפחה אבל לא משתלטות עליה בצורה קיצונית. אופי הדאגות ועוצמתן משפיעות על מערכות היחסים בין הורים לילדים ועל הדרך בה הילד לומד להתמודד עם החיים.

דאגות מעידות על רצון טוב וכוונות טובות. הורים דואגים לילדים, בדרך כלל הרבה יותר משהם דואגים לעצמם. דואגים שיהיה להם טוב, שיסתדרו בחיים, שלא יהיה להם קשה מדי. דאגות גורמות לנו לעשות דברים טובים, לטפל בעניינים ולהתכונן, עד כמה שניתן לעתיד לבוא. יחד עם זאת, הדאגות יכולות להשתלט לנו על החיים ולהקפיא כל יכולת, כשהן מתגברות על כל מחשבה אחרת והופכות לבלתי נשלטות. דאגות כאלה מוציאות מאיזון וזוללות הרבה מאד משאבי אנרגיה, משרות לחץ ומכלות את כוחותינו, כך שבמקום לפעול למען דברים שאנחנו באמת יכולים להשפיע עליהם, אנחנו מכלים אותם על מחשבות מפחידות.

דאגה היא לא עניין רציונאלי. דאגה מופיעה, בדרך כלל, במצבי חוסר וודאות סביב עניין שאנחנו לא שלמים איתו ולא בטוחים ביחס אליו. הדאגות שלנו הן מחשבות שמבוססת על פחד. הן נשענת על ניסיון העבר ומתייחסת לעתיד לבוא. דאגות תמיד מגיעות וכשאנחנו נותנים להן להעסיק אותנו ממש באופן אובססיבי בלי שליטה בראש שלנו הדאגה הופכת לכל כך אמיתית ומוחשית, כאילו היא אמת שכבר קרתה, למרות שמה שאנחנו רואים בעיני רוחנו הוא תרחיש אחד מיני רבים שעשויים, או עלולים להתרחש. דאגות גורמות לתחושה שמתפשטת בכל הגוף ומשתקת גם את החשיבה ההגיונית וגם את היכולת לעשות משהו.

העובדה המדהימה היא שכמעט כל מה שדואגים לגביו לעיתים קרובות כלל לא קורה בסופו של דבר. הדאגה לא מקרבת  לפתרון. לא עוזרת להתמודד. נהפוך הוא, דאגה מרחיקה מלראות את הפתרונות האפשריים. אין דבר שהוא יותר מיותר, לא יעיל, הרסני מאשר דאגה. דאגה לוקחת את כל הכוח שלנו, מעייפת ומתישה ומעל לכל, עלולה למגנט את התוצאות שביקשנו להימנע מהן.

הדאגה היא חסם החסמים. כשאנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו בדאגות אנחנו נכנסים לסטרס בלתי נישלט ונתקעים עם החששות במקום להיות מעשיים ולעשות מה שאפשר.

על חסמים תוכלו לקרא יותר במאמר על הורות רוחנית.

בדרך כלל, אנשים אומרים לנו – אל תדאגו. המשפט הזה לא עוזר. מה שבאמת עוזר להימנע או להחזיר את הדאגות לפרופורציה הוא לעצור לרגע, ולשאול את עצמכן אם הדאגה שלכם מבוססת על אמת ודאית? בררו אם יש לה בסיס, עשו רשימה של דברים שאתם יכולים לעשות בנוגע לה, שיתנו לכם תחושה של שליטה במצב. וודאו שאתם מוצאים דרך לתת יותר משקל למחשבות החיוביות שיאפילו על השליליות הדואגות. הזכירו לעצמכם שהעתיד המדאיג עוד לא קרה ושרוב הסיכויים שלא יקרה, שניתן לבחור את המחשבות ושכל שיתוף פעולה איתן יעשה לכם וגם לכל בני המשפה נזק!

 יש כמה דרכים להחליף דאגה במשהו אחר:

הכניסו תמונה אחרת לראש במקום התמונה המדאיגה.

שברו את רצף המחשבות על ידי שינוי פעולה ולכו לעשות משהו שמשמח אתכם.

הכינו משהו יצירתי שייתן תחושה של הנאה ורוגע.

צעקו – "ביטול" על המחשבה הזאת או "עברי הלאה".

אצלי זה עובד מעולה!

עוד תרגיל פשוט ואפקטיבי לשחרור דאגות

רובנו מרגישים בטעות, כאילו אנחנו מנותקים מהבריאה ומהיקום, כאילו אנחנו לבד בעולם. הכל על כתפינו, וזה גורם לנו להרגיש תסכול וייאוש. אז בכל פעם שאנחנו לא יודעים איך דברים יסתדרו ועולות דאגות, כדי לשחרר אותן נישען אחורה וניתן לבריאה וליקום לעבוד בשבילנו, או לפחות ביחד איתנו ונעשה תרגיל פשוט ומאוד אפקטיבי כדי לשחרר את הדאגות ולהיפתח לאמון בבריאה וביקום.

עוצרים, נושמים פנימה בעיניים עצומות. שואפים אוויר ומזמינים את האמון מהיקום להיכנס לכל תא ותא בגוף. נושפים החוצה את החששות, הדאגות, הספקות.

ושוב… ושוב עד שמרגישים שינוי אמיתי בתחושות ובמצב האנרגטי.

כשמרגישים בשינוי מדמיינים מקלחת אור ששוטף כל תא ותא בגוף ואומרים "הכל יסתדר לטובתי הגבוהה ביותר ולטובתם של כל הסובבים אותי במצב הזה. הכל יסתדר בצורה הטובה ביותר לכל הצדדים המעורבים בדבר." נישארים בעיניים עצומות ואומרים תודה לדאגה ותודה על זה שזה מסתדר.
עד שמרגישים ממוקדים, מאוזנים, חיוביים ובטוחים בעצמנו.
ורק אז חוזרים לפעילות ממקום הרבה יותר מאוזן.

בדקי עד כמה את מאוזנת?
ועד כמה את שלמה שלווה ושמחה?

מלאי שאלון אבחון עצמי מדליק 
וקבלי במתנה ניתוח של מצבך, מסרים מעצימים מהקלפים וגם תרגיל מוקלט לאיזון

אודות אנאמה טל מילר

פסיכותרפיסטית מטעם אוניברסיטת חיפה. מטפלת רגשית בנשים מעל ל 20 שנה. התמחתה בטיפול בנפגעות תקיפה מינית ובנפגעות אלימות ועם נשים במשבר גיל 40 ובמשבר גיל המעבר. את הדרך התחילה בשנת 1996 במזרח הרחוק שם שהתה במשך שנתיים במנזרים, למדה ותרגלה מיינדפולנס, מדיטציות מסוגים שונים ועקרונות רוחניים נוספים. בעלת הכשרות טיפול נוספות בתחומים של: דמיון מודרך, נשימה מעגלית, תטא הילינג Rebirthing, רייקי, ארומתרפיה, פרחי באך, אקסס בארס, העיצוב האנושי ועוד. שיטת הטיפול שלי היא שילוב ייחודי של כל השיטות שאספתי לאורך השנים קראתי לה שיטת "איזון דינאמי". השיטה משלבת פסיכולוגיה בודהיסטית וטכניקות עתיקות מהמזרח הרחוק, עם כלים מהפסיכותרפיה הגופנית נפשית המודרנית ומשלבת בין רוח לחומר בצורה מאוד עמוקה, אותנטית ומרגשת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פתיחת צ'אט
1
תקשרו איתנו בוואצאפ
צ'אט עם 'משפחה בהשראה'
היי. איך נוכל לעזור לך?